גירסתו של סגן ראש עיריית ירושלים לשעבר, אלי שמחיוף, בנוגע לצ'קים של שמואל דכנר שהגיעו לידיו -כאילו רק עשה טובה למאיר רבין - מופרכת מיסודה. כך קובע (יום ב', 31.3.14) השופט דוד רוזן בפסק הדין במשפט הולילנד.

אין מחלוקת בין הצדדים כי שבעה שיקים של דכנר בשווי כולל של 20,000 דולר הגיעו לידי שמחיוף באמצעות רבין, ולדברי שמחיוף, הוא פרט צ'קים אלו כדי לסייע לרבין. לעומת זאת, הכחיש שמחיוף קבלת צ'קים נוספים שנמשכו מחשבונותיו של דכנר.

על הצ'קים הראשונים אומר רוזן: "גירסתו של שמחיוף נשמעה בבית המשפט זרה ועקורה. מדובר בגירסה מופרכת מיסודה. ניתוח הגיוני של גרסת שמחיוף מתיישב עם התרשמותי הבלתי-אמצעית מאופן מסירת עדותו. מדובר בגירסה שדינה להידחות מכל וכל. משגירסתו של שמחיוף נדחתה מכל וכל, התמונה העובדתית נוצקה בברזל. דכנר העביר הצ'קים לשמחיוף על-מנת להניעו למשוא פנים לטובת פרויקט הולילנד".

לדברי רוזן, זוהי המסקנה ההגיונית היחידה, גם ללא ראיות תמיכה נוספות, ובראשן התנהגותו המפלילה של שמחיוף בחקירתו במשטרה. היא גם עומדת בנפרד מ"חזקת המודעות", לפיה עובד ציבור המקבל מתת מאזרח הנזקק לטיפול עובד הציבור במסגרת תפקידו של האחרון, חזקה שבעובדה היא, כי עובד הציבור מודע לכך שהמתת ניתן לו בעד פעולה הקשורה בתפקידו. לעומת זאת, זוכה שמחיוף מחמת הספק מקבלת 80,000 שקל נוספים.

העובדות בעניינו של הרב אברהם פיינר לא היו שנויות בעיקרן במחלוקת, ממשיך רוזן לנאשם הבא, ולפיהן דכנר והלל צ'רני תרמו 680,000 שקל למוסדות "בית מלכה" של חסידות בעלזא, שפיינר היה ממנהליהם - במקביל לתפקידו בעיריית ירושלים. טענת ההגנה העיקרית הייתה, שפיינר לא היה מודע לתרומות אלו.

רוזן קובע: "פיינר גייס הכספים כשהוא מודע לקשר בין ה'תרומות' לפעילותו בעירייה בענייני פרויקט הולילנד. נסיונו הכושל, במהלך חקירתו במשטרה, להרחיק עצמו ממעורבות וטיפול בפרויקט הולילנד, מלמד על מודעותו והבנתו לפסול שנפל בהתנהגותו".