אזרח ישראלי, העובד מזה 22 שנה בחברה השייכת לקבוצת סולל בונה בניגריה, הוכר על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתושב ישראל, למרות מדיניות הביטוח הלאומי, לפיה מי שנעדר מישראל במשך 5 שנים אינו תושב ישראל.
לאחרונה, קיבל העובד מכתב מהמוסד לביטוח הלאומי, המודיע לו כי הוא אינו נחשב לתושב ישראל. האיש סירב להשלים עם הגזירה ופנה לביטוח הלאומי, באמצעות עו"ד נירה גולן מתל אביב, על-מנת להשיב לו את מעמדו כתושב ישראל.
העובד טען, כי למרות שהוא עובד בניגריה, הוא לא העתיק לשם את "מרכז חייו", ובמשך כל השנים היה ועודנו תושב ישראל. עו"ד גולן טענה, כי ניתן ללמוד על מעמדו של העובד כתושב ישראל, בין היתר, מכך שאשתו וילדיו המשיכו להתגורר בישראל ומכך שהיה לו רכוש, חשבונות בנק וביטוחים בישראל. הטענות התקבלו על-ידי המוסד לביטוח לאומי, שהכיר בעובד כתושב ישראל.
לדברי עו"ד גולן, חשוב להביא לידיעת הציבור, כי תקופת ההיעדרות מישראל אינה קבועה בחוק ומהווה רק פרמטר אחד מבין כמה, מהם ניתן ללמוד על שאלת מעמדו אדם בעניין התושבות, הנקבעת בהתאם למבחן "מירב הזיקות". בין אותן זיקות: מקום עבודתו של האדם, מקום מגוריו, מגורי משפחתו, המקום בו הוא מקבל את שכרו והמקום בו הוא מנהל את עסקיו וענייניו הכספיים.
"קיימת חשיבות רבה לשאלת התושבות, שכן ממעמד זה נגזרים לא רק זכויותיו של האזרח לפי חוק הביטוח הלאומי, אלא גם זכויותיו לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. אלמלא הוכר האזרח כתושב, לא היה מבוטח בביטוח בריאות ממלכתי לפי החוק ולא היה זוכה לקבל בארץ שירותי בריאות", אמרה עו"ד גולן.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
