שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
יהודית שבח, החליטה בצורה נדירה להעביר מתפקידה כבוררת בסכסוך בין חברת דן לגמלאי החברה את השופטת בדימוס ברכה אופיר-תום (מי שהייתה סגנית נשיא ביהמ"ש המחוזי). שבח קבעה, כי אופיר-תום גיבשה לעצמה עמדה סופית, דעתה ננעלה והיא אינה פתוחה עוד לשכנוע ולשינוי עמדתה בסכסוך בין הצדדים.
באפריל 2008 הגישו 24 גמלאי דן בקשה לבית הדין לעבודה להורות על בטלות עסקות מכירת מניותיהם לחברה שנעשו בשנים 2006-2005. זאת בטענה למצג שווא בדבר שווי המניה. עוד טענו כי העסקות לא אושרו על-ידי ועדת הביקורת או על-ידי הדירקטוריון כנדרש בתקנון.
דן טענה כי המבקשים הם אלו שביקשו מיוזמתם שלהם למכור לה את מניותיהם בהאמינם כי היא ניצבת בפני חדלות פירעון, וכי היא הלכה לקראתם ונעתרה לבקשתם עקב היותה ערה למצוקותיהם למרות שמבחינתה מדובר היה בהכבדה. בית הדין הורה על העברת הסכסוך לבוררות ואופיר-תום מונתה לשמש כבוררת.
בהחלטה הראשונה בשלב הראשון של הבוררות קבעה אופיר-תום, כי על דן להשיב בעין את המניות ולחלופין לשלם לגמלאים את שווי המניות כולל רווחים. השלב השני של הבוררות נקבע לצורך קביעת השווי הרלוונטי של המניות וסכום ההשבה.
השלב השני של הבוררות הסתיים בהחלטה משלימה בה נקבע, כי לאור הודאתה של דן לפיה המניות שנפדו עודן מצויות בידיה וכי אין מניעה פיזית להשבתן, עליה להשיבם לבעליהן. בנוסף חויבה דן בתשלום הדבידנדים שהשתלמו בגין המניות מאז הפדיון.
אולם ההחלטה המשלימה של הבוררת בוטלה על-ידי בית המשפט העליון והדיון הוחזר לאופיר-תום על-מנת שתקיים את הבירור הראייתי הנדרש לצורך הוכחת טענותיה של דן לפיה ההשבה היא בלתי סבירה ובלתי צודקת, וכי יש לקזז משווי המניות את סכום הפדיון שקיבלו בעלי המניות ואת ערך כל ההטבות הנוספות להן זכו בעקבות הפדיון.
דן טענה כי אופיר-תום "ננעלה" על התזה לפיה לא קיימת תוצאה אחרת זולת השבה בעין של המניות שאם לא כן לגישתה נסתרת תוצאת החלטתה הראשונה שאושרה בבית המשפט העליון בדבר ביטול עסקת פדיון המניות. לטענתה, אופיר-תום גמרה אומר להורות על השבת המניות בעין מאחר שלטעמה זו התוצאה המשפטית המתחייבת מהחלטתה הראשונה על בטלות עסקות הפדיון. אשר על כן ביקשה דן להורות על העברתה של אופיר-תום מתפקידה ועל מינוי בורר חליף שידון בחלקה השני של הבוררות.
שבח ציינה, כי עקרונית ניתן להעביר בורר מתפקידו אם הוברר כי התגבשה אצלו תוצאה מסוימת לסכסוך המתברר בפניו, וכי אין לו את הפתיחות הנדרשת לשמוע ראיות וטיעונים לצורך שכנועו בדבר קיומה של תוצאה אפשרית אחרת. במקרה זה השתכנעה שבח, כי אופיר-תום עדיין אוחזת בעמדתה הראשונית על השבת המניות בעין שבוטלה בבית המשפט העליון, וכי היא אינה מקבלת עליה את הדין לבחון את סוגיית ההשבה בה יש לחייב את בעלי המניות אם באשר לתמורת הפדיון ואם באשר להטבות אחרות ששולמו על-ידי דן מכוח עסקות הפדיון.
לדברי שבח, אופיר-תום אינה מוכנה לקבל את האפשרות לפיה בהינתן החלטה על חיוב בהשבת סכום הפדיון ויתר ההטבות שיוכחו עשויים בעלי המניות לצאת וידיהם על ראשם. קיימת אפשרות ממשית לכך שאופיר-תום "ננעלה" סופית בדעתה לפיה תוצאת ביטול ההסכמים הינה השבת המניות בעין אחת ואין בלתה, וכי אין לה את הפתיחות הנדרשת לשכנוע ולשינוי וזאת בלי כל קשר ליושרה ולכישוריה שאינם מוטלים בספק.
אשר על כן קבעה שבח, כי אין מנוס מהעברת הדיון בשלב השני של הבוררות לבורר חליף, וכי ניתנת לבעלי הדין האפשרות להגיע להסכמה בדבר זהות הבורר החליף עד לסוף החודש שאם לא כן ימנה בית המשפט בורר כטוב בעיניו. השופטת פסקה לחברת דן הוצאות בסך 35,000 שקל.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
