ישראלים רבים רגישים ללקטוז

בחברה הישראלית ישנו אחוז גבוה של אי-סבילות ללקטוז (רגישות ללקטוז). כך עולה ממחקר שנערך באוניברסיטת אריאל.

אי-סבילות ללקטוז הינה תופעה פיזיולוגית, שמובילה לחוסר יכולת לפרק את הסוכר לקטוז במערכת העיכול. אנשים הסובלים מאי-סבילות ללקטוז הם בעלי כמות נמוכה עד לא קיימת של האנזים לקטאז, האחראי לפירוק הלקטוז, במערכת העיכול. אצל אותם אנשים, ריכוז הלקטוז במערכת העיכול עולה ובנוסף חיידקי מערכת העיכול מתסיסים את הלקטוז. התוצאה היא כאבי בטן, גזים ושלשולים.

במחקר שנערך בקרב 439 ישראלים, נבדקה השונות הגנטית לאי-סבילות ללקטוז. המחקר נערך על-ידי קבוצת המחקר של פרופ' רות בירק, מהמחלקה למדעי התזונה באוניברסיטת אריאל. במחקר, שנערך במימון של מועצת החלב, השתתפו הסטודנטיות יעל שרון ומיטל רז, וד"ר ברוך ירושלמי מבית-חולים סורוקה.

מנתוני המחקר עולה, כי ישנו אחוז גבוה של אי-סבילות ללקטוז בחברה הישראלית, כתלות במוצא: אשכנזי 83%, עירקי 93%, מרוקאי 82% ובדואי כ-59%. תוצאות המחקר מצביעות על כך, שאחוז גבוה של אי-סבילות ללקטוז, מצריך התאמה של התזונה - הן במישור האישי והן במישור של תעשיות המזון.

לדברי בירק, "ממחקרים בתזונה נמצא, שחלק מהאנשים שהוגדרו קלינית כבעלי אי-סבילות ללקטוז, מסוגלים לצרוך כמות של עד 250 מ"ל חלב ביום (כ-12 מ"ג לקטוז) בצורה מפוזרת ובכמויות קטנות לאורך היום, ולכן יש להעריך את גבול הסבולת האישית. בנוסף, צריכה של מזונות דלים בלקטוז (גבינות ויוגורטים מכילים משמעותית פחות לקטוז בהשוואה לחלב), חלב דל/ללא לקטוז וצריכה של מוצרים המכילים לקטוז בשילוב עם מזונות אחרים, יכולה לשפר משמעותית את הסבילות ללקטוז גם באנשים להם אי-סבילות ללקטוז. ישנה גם אפשרות לצרוך את האנזים לקטאז הנמכר כתוסף לפני צריכת חלב".

עוד ציינה בירק, כי "בעוד שהמחקר התזונתי המסורתי התרכז בקביעת סטנדרטים תזונתיים לכלל האוכלוסייה, הרי שמיפוי הגנום וכתוצאה מכך האפשרות הטכנית למפות הבדלים גנטיים בין בני האדם, ביחד עם מחקר תזונתי מולקולרי/גנטי העוסק במיפוי הקשר בין תזונה וגנים, הביאו להנחת היסודות להתאמה אישית של התזונה. אי-אפשר לשנות את הגנום, אבל אפשר להתאים את הסביבה ובעיקר את התזונה ל'תפקוד' הגנטי שלנו".