בית המשפט המחוזי מרכז גזר את עונשו של נאשם תוך שימוש בסעיפי האישום המקוריים במקום באלו שנכללו בכתב האישום המתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון. כך התגלה במסגרת דיון בערעורו של הנאשם על חומרת עונשו, אשר נדחה למרות טעות זו.
השופטים
רות לורך,
צבי דותן ועירית וינברג-נטוביץ גזרו 20 שנות מאסר על נאשם שהודה בכך שביצע בחמישה מילדיו הקטינים עבירות מס לאורך כשני עשורים. שופט בית המשפט העליון,
צבי זילברטל, אומר בפסק דינו בערעור (יום א', 27.4.14), כי ההבדלים התגלו רק תוך כדי הדיון בערעור, ועיקרם - ציון תתי-סעיפים שונים מאלו שבכתב האישום בו הודה הנאשם.
ביחס לשישה אישומים, מפרט זילברטל, סעיפי העבירה המוזכרים בגזר הדין נושאים עונש מירבי של 15 שנות מאסר, לעומת עשר שנים בסעיפים שבכתב האישום המתוקן. בגזר הדין גם צוינו חמישה אישומים בסעיפים שונים מאלו שבכתב האישום המתוקן, אם כי העונש זהה - 20 שנות מאסר. השופטים גם טעו לטובת הנאשם, כאשר בעוד כתב האישום המתוקן החיל באחד האישומים שני סעיפים ובהם עונשים מירביים של 16 ו-20 שנות מאסר, הרי שגזר הדין כלל רק את הסעיף שבו 20 שנות מאסר.
למרות טעויות אלו, החליט כאמור זילברטל שלא להתערב בגזר דינו של המחוזי. הוא מזכיר, כי נאשם מודה במעשים ולא בסעיפי אישום, ובמקרה הנדון - המעשים המוזכרים בגזר הדין זהים לאלו שבכתב האישום המתוקן. עם זאת מדגיש זילברטל את חובתו של בית המשפט לציין בגזר הדין במדויק באלו סעיפי אישום מדובר, או להפנות לכתב האישום הרלוונטי.
גם לגופם של דברים לא מצא ביהמ"ש העליון עילה להתערבות בעונש, כאשר הוא שב ומזכיר את החומרה היתרה בה יש להתייחס לעבירות מין בתוך המשפחה. עוד ציין זילברטל את הנזק והכנראה בלתי הפיך שגרם הנאשם לילדיו, וקובע שאין מקום להקלה למרות שמדובר באדם בן 63 - אשר כנראה ימות בזמן מאסרו.
השופטים
אליקים רובינשטיין ודפנה ברק-ארז הסכימו עם זילברטל. המערער יוצג בידי עו"ד ש' גבאי-מנלדמן, והמדינה - בידי עו"ד א' כהן.