כאשר משתמשים במודל המחלק את האוכלוסייה לקבוצות הכנסה על-פי ההתאמה המיטבית להתפלגות ההכנסות, בישראל מתקבלים למעשה ארבעה מעמדות כלכליים ולא שלושה - גבוה, בינוני-גבוה, בינוני-נמוך ונמוך. כך עולה (ג', 20.5.14) מפרטי מחקר חדש של מרכז טאוב שכתבה ד"ר זויה ניסנוב, מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטת בר-אילן, המנתח ממגוון זוויות את מעמד הביניים, שאליו משתייכים מרבית הישראלים, ומציג ממצאים חדשים בנושא הרכבו של המעמד, רמת ההכנסה של המשתייכים אליו והמגמות החלות בו. המחקר יוצג לראשונה היום בכנס של האגודה הישראלית לכלכלה.

לפי מסקנות המודל המחלק, מדויק יותר להתייחס למעמד הביניים הישראלי לא כמעמד אחיד, אלא כשתי קבוצות נפרדות, מעמד בינוני-גבוה ומעמד בינוני-נמוך. שתי הקבוצות נבדלות זו מזו לא רק ברמת ההכנסה, אלא גם במאפייניהן הסוציו-דמוגרפיים.

לפי המחקר של מרכז טאוב, המעמד הבינוני הנמוך כולל את משקי הבית שהכנסותיהם החודשיות נעו בין 1,950 ל-5,100 שקלים לנפש מתוקננת, שהם בין 50% ל-130% מההכנסה החציונית באוכלוסייה, קבוצה שגודלה כ-40% מהאוכלוסייה הכללית; ואילו בעלי הכנסות של יותר מ-5,100 שקלים אך פחות מ-12,540 שקלים לנפש מתוקננת (עד 320% מההכנסה החציונית) משתייכים למעמד הבינוני הגבוה, וקבוצה זו גודלה כ-29% מהאוכלוסייה הכללית.

בין 2002 ל-2011 עלו הפערים בין ההכנסות של שתי הקבוצות, והמעמד הבינוני הנמוך נעשה עני ‏יותר ביחס למעמד הבינוני הגבוה.

‏לדברי ניסנוב, "המטרה לטווח ארוך אמורה להיות איחוד של שתי הקבוצות האמצעיות למעמד ביניים אחד גדול וחזק. לשם כך יש לפעול כדי להפחית את הפערים בין המעמד הבינוני-נמוך ובין המעמד הבינוני-גבוה. על סמך התוצאות שהתקבלו במחקר, המסקנה היא כי הגדלת מספר שנות הלימוד ושיפור ההכשרה המקצועית בקרב המעמד הבינוני הנמוך עשויים לתרום לצמצום המרחק בין שני המעמדות.

כל ילד נוסף מגדיל את סיכוייך להיות עני יותר

בסדרת פילוחים על-פי מאפיינים סוציו-דמוגרפיים שונים נבחן במחקר של מרכז טאוב הרכב המעמדות השונים, ובכלל זה של מעמד הביניים בישראל. הממצאים מגלים, כי חרף כל הניסיונות להשיג שוויון בין המגזרים השונים, עדיין יש פערים גדולים בין סיכוייהם של משקי בית מקבוצות אוכלוסייה שונות להשתייך למעמדות הגבוהים.

לפי מחקרה של ניסנוב, הגורם החשוב ביותר בהסבר הפערים בין הקבוצות הוא מספר המפרנסים במשק הבית. בקרב שני המעמדות הנמוכים שיעור משקי הבית שיש בהם פחות משני מפרנסים גבוה מאוד (כמעט 95% במעמד הנמוך וכ-59% במעמד הבינוני הנמוך), ולעומת זאת רק בכ-25% ממשקי הבית במעמד הבינוני-גבוה ובכ-15% ממשקי הבית מהמעמד הגבוה מספר המפרנסים נמוך מ-2. גורם זה יכול להסביר, לפחות חלקית, את הסיכויים הנמוכים ביותר של חרדים, ערבים ועולים להשתייך למעמד הביניים, שכן במשקי הבית הללו מספר המפרנסים לרוב נמוך במיוחד - רק ב-31% ממשקי הבית הערביים, למשל, יש יותר ממפרנס אחד.

ניסנוב בחנה את השפעתם של גורמים סוציו-דמוגרפיים שונים על הסיכוי של משק בית להשתייך לכל אחד מהמעמדות, ומצאה כי עצם היותו של משק הבית חרדי מעלה ב-42% את סיכוייו להשתייך למעמד הכלכלי הנמוך ביותר. השתייכותו של משק בית למגזר הערבי מעלה את סיכוייו להשתייך למעמד זה ב-18%, ומורידה את סיכוייו להשתייך למעמד הבינוני-גבוה ב-15%. גורם נוסף שמרחיק את החרדים ואת הערבים מהשתייכות למעמדות הגבוהים הוא ריבוי הילדים; במחקר נמצא כי כל ילד נוסף מתחת לגיל 18 מגדיל את הסיכוי של משק הבית להשתייך למעמדות הנמוכים.

על-פי ממצאיה של ניסנוב, נראה כי האוכלוסייה המבוגרת נותרת מאחור בתחום ההכנסות. המעמד הבינוני-נמוך כולל יותר מבוגרים (בני 55 ויותר), ואילו למעמד הבינוני-גבוה משתייכים יותר ראשי משפחות בני 54-35. המעמד הבינוני-גבוה הוא המעמד הצעיר ביותר (45 בממוצע), וגיל ראשי משק הבית בו נמוך כמעט בשלוש שנים בממוצע מהמעמד הבינוני-נמוך. קבוצת העניים היא הקבוצה המבוגרת ביותר. המסקנה היא כי הסיכוי להשתייך לקבוצות בעלות רמת הכנסה גבוהה עולה עד גיל מסוים, ולאחר-מכן יורד.

כצפוי, למקום המגורים נמצאה השפעה על המעמד הכלכלי, ותושבי המרכז הם בעלי סיכויים גבוהים יותר להימנות עם המעמדות הגבוהים בהשוואה למשקי בית המתגוררים בצפון הארץ ובדרומה.

ההבדלים בהרכב המעמדות השונים לפי מגדר משקפים את העובדה שמשקי בית שבראשם עומדות נשים מונים ברובם מפרנסת אחת - אלמנות, אימהות חד-הוריות ונשים חרדיות - ולכן אלו משתייכים לרוב למעמדות הנמוכים. כך לדוגמה, נמצא כי שליש מהנשים העומדות בראש משקי הבית העניים הן אלמנות. ההשפעה של מאפיין זה ניכרת גם בפילוח הנתונים לפי מצב משפחתי: בקרב זוגות נשואים גוברים הסיכויים להשתייך לקבוצות בעלות רמת הכנסה גבוהה.

בבחינת החלוקה לקבוצות, הכנסה לפי יבשת לידה נמצא כי בקרב ילידי אפריקה ואסיה הסיכוי להשתייך למעמדות הנמוכים גבוה יותר, אולם בקרב ילדיהם שנולדו בישראל גובר הסיכוי להימנות עם המעמדות הגבוהים. נוסף לכך, נמצא כי באופן ספציפי, לראשי משקי בית שהם ילידי אפריקה יש סיכוי גבוה יותר להשתייך לקבוצות בעלות רמת הכנסה נמוכה לעומת ילידי יבשות אחרות, ואילו ליוצאי אירופה יש יותר סיכוי להשתייך למעמדות גבוהים.

לאור ממצאים אלו מציעה ניסנוב מתווה לפעולה מצד המדינה: "המדיניות המכוונת להגדלת מעמד הביניים צריכה לעודד השתתפות בכוח העבודה ולהציע הזדמנויות תעסוקתיות, בעיקר בקרב גברים חרדים ונשים ערביות, אך בד-בבד יש צורך לספק הכשרה מתאימה ולדאוג לאכיפת חוק שכר המינימום, כדי להימנע מהגדלת הפערים בין המעמד הבינוני הנמוך למעמד הבינוני הגבוה ומירידה ברמת החיים הממוצעת במעמד הביניים בכללותו".

קצבאות מצמצמות פערים? תלוי עבור מי

במחקר של מרכז טאוב בדקה ניסנוב את השפעותיהן של קצבת הילדים וקצבת הזקנה על התפלגות ההכנסות של משקי בית. על-פי בדיקתה, לא נמצאה הוכחה לסברה שקצבת ילדים תורמת לירידה בקיטוב בין עשירים לעניים, לפחות לא מאז הקיצוץ בגובה הקצבה ב-2003.

לדבריה של ניסנוב, "הדבר מצטרף לירידה באפקטיביות של המיסוי בישראל ככלי לצמצום הפערים, וירידה באפקטיביות של המדיניות בכלל למטרה זו". לעומת זאת, קצבת זקנה הוכחה כמקור הכנסה יעיל יותר בצמצום הפערים בהכנסות.