השופט סגל: ענישת יתר בדיני תעבורה

דיני התעבורה מתערבים בפעולות יומיומיות בסיסיות ושגרתיות ביותר, ברובם אינם נתפסים על-ידי החברה כנורמות פליליות של ממש, ומכאן ריבוי הפרותיהם. כך סבור שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, צבי סגל. הוא דיבר (יום ד', 28.5.14) בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין.

סגל התייחס להוראה בחוק לפיה יש להטיל פסילת מינימום של שנתיים על נהיגה בשכרות, ואמר שהיא משתלבת בסוגיה העקרונית של הטלת עונשי מינימום. "הטלת עונש מינימום ככלל באה לצמצם את שיקול הדעת של בית המשפט, והשאלה אם יש לכך הצדקה בכלל ובעבירות תעבורה בפרט. נראה לי, כי המדובר בערכאה מתמחה, שאמורה ממילא לגבש מדיניות ענישה דומה ואחידה, וספק אם ייחודן של עבירות התעבורה מחייב זאת לעומת דין העונשין הכללי, שבו הדבר כמעט ואינו קיים", אמר.

עוד התייחס סגל לתיקון 113 לחוק העונשין בדבר הבניית שיקול הדעת בענישה, והעיר שהוא מצטרף לביקורת הכללית הנוקבת שהושמעה כלפיו במהלך הכנס. לדבריו, קיים ספק האם התיקון צריך היה לחול גם על תחום התעבורה, "שהרי בפועל במקרים רבים לא ניתנים גזרי דין על פיו, על כל המשתמע מכך מבחינת כיבוד החוק הקיים מצד בתי המשפט לתעבורה".


אין הלימה


סגל הוסיף: "קיימת תחושה, אצלי לפחות, כי אין הלימה בין הגישה העונשית הכללית לזו בתחום התעבורה, במובן זה שהענישה בתעבורה נראית לעיתים חמורה מדי. בכל תיק פלילי 'רגיל', השופט נזהר מלשלוח אדם למאסר, בוודאי כאשר מדובר באדם נורמטיבי בבסיסו, נטול עבר פלילי, ותר באופן קבוע אחר מציאת מוצא אחר.

"התחושה שלי היא שבתעבורה הדברים מתנהלים אחרת, ודי בכך שאדם ייתפס נוהג בזמן פסילה - שאין חולק כי זו עבירה תעבורתית חמורה כשלעצמה - כדי שימצא את עצמו נדון למאסר בפועל". לדעת סגל, בדיני התעבורה מופעלים בצורה חזקה יותר עקרונות כמו הרתעה על חשבון עקרון ההלימה.

לכאורה עומד לרשות שופטי התעבורה ארסנל מלא של ענישה, הוסיף סגל, אך בפועל נעשה בו שימוש מוגבל. "עונש מרכזי שניתן היה להשתמש בו בעבירות מן הסוג הזה הוא של"צ, ונראה שלא נעשה בו שימוש מספיק.

"ייתכן שניתן להרחיב את ארסנל העונשים גם לנהיגה בליווי או בפיקוח של אדם אחר למשך פרק זמן מסוים. נראה שזה יהיה עונש יעיל ומועיל יותר מאשר פסילה בפועל לזמן קצר". סגל מציע שבמקום פסילה של חודש-חודשיים, יחויב הנהג העבריין לנהוג בליווי במשך שנה, "וכך להביא לשיפור הנהיגה שלו ולסיגול הרגלי נהיגה טובים יותר בעזרת המפקח שילווה אותו".

אפשרות אחרת, אמר סגל, היא להעניש בדרך של חיוב לעבור מבחן נהיגה מחדש במקרים רבים יותר. גם שם מדובר בענישה שמביאה לתרומה גדולה יותר לשיפור הנהיגה, והיא עדיפה לדעתו על פני הורדה מהכביש לתקופה מסוימת.


מדוע לעצור?


עוד אמר סגל, יש להיזהר בעת שגוזרים עונש מאסר בפועל בעבירות תעבורה שהיסוד הנפשי בהן הוא של רשלנות, בעוד היסוד הנפשי בעבירות פליליות אחרות חמור יותר ומחייב הוכחת מודעות, כוונה, פזיזות וכדומה. "זו אנומליה מסוימת ונראה כי מדובר לכאורה בשתי מערכות שפיטה/ענישה שונות העובדות במקביל", הוסיף.

סגל גם מתח ביקורת על מעצרים עד תום ההליכים בעבירות תעבורה, כאשר ברור שהמסוכנות היא ספציפית בנהיגה וניתן למנוע אותה במעצר בית ובהפקדת סכום כסף ניכר כתנאי לשחרור. "מדוע לעצור עד תום ההליכים, אם ניתן לאיין המסוכנות הספציפית בדרך אחרת כמתחייב על-פי חוק המעצרים?", שאל רטורית.