מאבק שליטה על חברת ענק מתנהל הרחק מעיני הציבור, למרות שמדובר בחברת אחזקות שבבעלותה שורה של חברות ציבוריות. דבר קיומו של המאבק נחשף בהחלטה טכנית של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשאלת גובה האגרה שתשולם בהליכים אלו. זהו מקרה נוסף, בו מתעוררת במלוא עוזה ההתנגשות בין החיסיון של הליכי ביהמ"ש למשפחה והחובה לדווח לציבור על המתרחש בחברות ציבוריות.
הזירה המשפטית בה מתנהל המאבק היא בית המשפט למשפחה, משום שבעלי השליטה בחברה כולם בני משפחה: ג"ב תובע את אביו, ש"ב, ואת אחיו ב"ב בטענה שהוא מקופח בניהול ענייניה של החברה. י"ב, גם הוא בנו של ש"ב, הגיש תביעה נפרדת בטענה לקיפוח אם כי ביקש סעדים שונים.
טפח בנוגע לחברה נחשף בהחלטתו של הרשם דאז, ערן שילה: "המשיבים ידעו, גם אם ב'הערכה גסה', לנקוב בהקשרים שונים במספרים שונים בנוגע לשווי החברה והיקף הקיפוח. בין היתר הפנו המבקשים לסעיף 8 לכתב התביעה של מר ג"ב ('בידי התובע מידע ספציפי על קיפוח בחלוקת דיבידנד שחילקה החברה המשפחתית בסכום של עד 10 מיליון ש"ח'), וכן לסעיף 46 לכתב התביעה - בו התייחס לשווייה המשוער של החברה ('על-פי הערכות כספיות, שוויה המינימאלי של החברה נטו (בניכוי התחייבויותיה) מוערך במעל 3 מיליארד ש"ח').
"כן התייחסו המבקשים בהקשר לדברי ד"ר י"ב בדיון מיום 17.1.13, בהם התייחס לשווי החברה כנע בין 3 מיליארד שקלים לבין 6 מיליארד שקלים. המבקשים אף הזכירו, כי החברה היא ביסודה חברת אחזקות, אשר עיקר החברות המוחזקות על ידה הן חברות ציבוריות אשר שוויין ידוע, וכן הזכירו כי המשיבים ידעו לומר שבידם מידע לגבי נכסיה ועסקיה של החברה".
התובע ג"ב, מצידו, העריך את הסעד שהוא מבקש בשווי של 110 מיליון שקל: 100 מיליון שקל תמורת רכישת מניותיו בחברה בידי בני משפחתו ועוד 10 מיליון שקל כפיצוי על הקיפוח הנטען. העובדה שמדובר בחברת ענק ניכרת גם מזהותם של עורכי הדין המייצגים את הצדדים - כולם מהשורה הראשונה: גיא גיסין, ישראל לשם,
אלי זהר ו
זאב שרף.
נתונים אלו כלולים בהחלטתו של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, בן-ציון גרינברגר, בשאלה מהו גובה האגרה שעל התובעים לשלם. הללו טענו, כי מדובר בתביעה ללא סכום מוגדר ולכן שילמו פחות מ-3,000 שקל. ואולם, גרינברגר אימץ את עמדת הרשם והשופט בבית המשפט למשפחה וקבע, כי על התובעים לכמת את תביעתם ולשלם 1% ממנה. ג"ב כבר עשה זאת, כאמור, ושילם אגרה בסך 1.1 מיליון שקל.
כאמור, הליך זה - בו מעורבות בעקיפין חברות ציבוריות - שב ומעורר את השאלה האם יש מקום לנהל תביעות מסוג זה בבית המשפט למשפחה, וזאת משני טעמים. האחד - טכני: בית משפט למשפחה הוא בית משפט שלום, וברגיל אין לו סמכות לדון בתיקים בהיקף של עשרות ומיליוני שקלים. נשאלת השאלה האם שופטי משפחה הם המתאימים לדון בתיקים מורכבים מסוג זה, בהם השאלות המשפחתיות שוליות ביותר, ודאי ביחס לשאלות של שליטה וניהול.
השני - מהותי: כאשר מדובר בחברה ציבורית, יש חשיבות רבה במסירת פרטים מלאים ומדויקים לציבור בנוגע לענייניה המהותיים. מובן מאליו שמאבק שליטה הוא עניין מהותי, בוודאי אם במהלכו עולות טענות על אופן ניהולה של החברה. כאשר ההליכים מתנהלים תחת חיסיון, עלול להיווצר מצב בו לרשות מנהלי החברה ובעליה עומד מידע פנים מהותי שאיננו עומד לרשות יתר המשקיעים, וזאת בסתירה לעקרונות היסוד של שוק ההון.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
