בית המשפט העליון דחה (יום א', 29.6.14) תביעה שהגישו קרוביהם של 22 מתושבי רצועת עזה שנהרגו בהפצצה של חיל האוויר בזמן מבצע "
עופרת יצוקה", באומרו שמוטב היה שהתביעה לא הייתה מוגשת כלל.
בינואר 2009 אותר ברצועה, בתוך ביתו של פעיל חמאס, מחסן של אמצעי לחימה. בטעות הופצץ ביתה של משפחת אלאדיה השוכן בסמוך, 22 מיושביו נהרגו ואדם אחד נפצע קשה. בית המשפט המחוזי בנצרת דחה על הסף את התביעה, באומרו שמדובר בפעולה מלחמתית בה יש למדינה חסינות מפני תביעות, ובית המשפט העליון דחה את הערעור על החלטה זו.
השופט
יצחק עמית אומר: "לא היה מקום מלכתחילה להגשת התובענה, באשר ענייננו בפעולה מלחמתית מובהקת בגינה מוענקת למדינה חסינות". הסיבה לקביעה זו בחוק, הוא מסביר, היא שבזמן מלחמה כל צד נושא בנזקיו ואינו אחראי לנזקים שהוא גורם. מדובר בחסינות מהותית, ואין זה משנה כלל האם הפעולה הנטענת נעשתה בטעות, בפזיזות או ברשלנות רבתי. לבסוף אומר עמית, כי התוצאה הקשה היא תוצאה של לחימה "בסביבה אורבנית צפופה, כנגד אויב הפועל מלב אוכלוסייה אזרחית ואף משתמש באזרחיו כמגן אנושי".
השופט
אסתר חיות אומרת, כי מדובר באחד המקרים הקשים בהם "ניבע פער בין החוק ובין הלב... עלינו לשוב ולהזכיר לעצמנו, כי קוצר ידו של המשפט לתקן את העוולה שנגרמה למערערים, הוא גם קוצר ידו של השופט, שאינה יכול לתקנה בשל חוק המדינה". בכך רומזת חיות, כי הייתה מעדיפה שהחוק יאפשר לבית המשפט לחייב את המדינה לשלם פיצויים במקרה זה.
השופט
סלים ג'ובראן הצטרף לפסק דינו של עמית ולהערתה של חיות ומוסיף, כי במקרה זה - לא נראה שיימצא בצד הפלשתיני מי שיפצה את הנפגעים. הוא מזכיר, שהצעת החוק המקורית דיברה על כך שבית המשפט יוכל במקרים חריגים לפסוק פיצוי, אך משלא נקבע כך בחוק - לא נותר לבית המשפט אלא לדחות את הערעור. גם ג'ובראן רומז בכך, שהיה מעדיף לקבל את הערעור.
את המערערים ייצג עו"ד יונס תמים, ואת המדינה - עו"ד אפרת ברנר.
