אין יסוד לטענה לפיה בחינות לשכת עורכי הדין מיועדים להקטין את מספרם של עורכי הדין כדי לטפל בהצפת המקצוע. כך קובעת (20.7.14) שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, נאוה בן-אור.
הטענה הועלתה בחמש עתירות של סטודנטים נגד הבחינה בכתב של הלשכה שהתקיימה ב-1.5.14, בה נכשלו. לדברי בן-אור, היא הועלתה בעלמא כאשר הסימוכין היחיד לה היה כתבה ב-ynet - שכמובן אינה מהווה ראיה משפטית. עוד אומרת בן-אור, כי עיון בכתבה אינו מבסס את הטענה שהועלתה בהסתמך עליה.
לגופם של דברים מזכירה בן-אור, כי ועדת הבחינות מורכבת משלושה שופטים, שלושה עורכי דין מהמגזר הציבורי ושלושה עורכי דין מהמגזר הפרטי. הטענה שגוף כזה "שוקל שיקולים זרים ומתנהל בחוסר תום לב היא טענה רחוקה, שעל המבקש להעמידה לדיון לבססה בראיות של ממש, ולא בהפרחת מילים באוויר", היא קובעת. בן-אור מוסיפה, כי גם נוהל פעילותה של הוועדה כאשר מתעורר ספק בנוגע לשאלה זו או אחרת, מלמד שהיא פועלת בצורה הוגנת המאפשרת לנבחנים ליהנות מן הספק.
טענה נוספת של העותרים הייתה, שהם התבקשו לבחור "בתשובה הנכונה ביותר" - משמע שעשויה להיות יותר מאשר תשובה נכונה אחת, ומצב זה לשיטתם הוא שורש הרע המוביל לניסוח של שאלות לא-ברורות להן יש תשובות דו-משמעיות. ואולם, בן-אור קובעת שניסוח זה עולה בקנה אחד עם התקנות, המדברות על הצורך לבחור בתשובה הנכונה - ומכאן שיתר התשובות אינן נכונות. היא גם מזכירה, כי בית המשפט כבר קבע שעל הנבחן לבחור בתשובה הקרובה ביותר לתשובה המלאה, אם לדעתו אין תשובה נכונה במלואה בין האפשרויות שהוצגו לו.
בן-אור דחתה גם את הטענות הפרטניות שהועלו נגד 13 מן השאלות וקבעה שהתשובה שבחרה ועדת הבחינות הן הנכונות. העותרים חויבו בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. את העותרים ייצגו עוה"ד שי דקס, אורון סלמון, ענת נוי-פרי ויניב לנקרי, ואת הלשכה - עו"ד גלעד וכסלר.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
