רס"ן שראל ז"ל הופיע ברשימת מבוקשים פלשתינית

המלחמה בעזה היא העת לחשוב על שינוי יסודי במצב באזורנו. השיח המקובל והנדוש מכוון להסדר או הסדרה בין ישראל והפלשתינים שיכלול מנגנוני פיקוח על מערכות הנשק של חמאס ומעורבות בינלאומית, ויגבש את תפקידה של הרשות הפלשתינית, את תרומתה של מצרים, ועוד. לכל ההצעות האלה, שחלקן כבר נוסו בעבר, אין בסיס מוצק בנתונים המדיניים הקיימים. כמו לגבי קוריאה הצפונית, אירן, סוריה וחיזבאללה, כך גם פירוק חמאס מנשקו אינו בא בחשבון. מחמוד עבאס לא ישמש השוטר של ישראל, וגנרל עבד אלפתאח א-סיסי לא יסתבך בפעילות בזירת עזה. האירופים כבר ברחו פעם מעמדת השמירה שלהם בעזה, וארצות-הברית נמצאת בתהליך נסיגה מהמזרח התיכון ואינה מגלה מחויבות לפעול נחרצות ולטווח ארוך באזורנו.

חמאס הביא למותם של מאות ילדים שנהרגו בעבודות הפרך של בניית רשת המנהרות הנרחבת שלו, שנבנו בחלקן הגדול כמנהרות התקפיות לביצוע פיגועים מעבר לגבול עזה בישראל.

מאז החל המאבק המזויין בין ישראל לעזה איננו פוסקים לשנן כי מלחמתנו היא עם חמאס, כי חמאס משגר טילים וכורה מנהרות. כאילו היו ישות שונה מן הפלשתינים הניצבים מולנו, כאילו היו אומרים כי הם נלחמים במפלגת הליכוד ולא בישראלים ובציונים. אל נא נשכח כי כשם שמפלגת הליכוד קיבלה בבחירות מנדט להרכיב קואליציה בהנהגתה, הרי הייתה זו מפלגת חמאס שזכתה בבחירות של 2006 ברוב שאיפשר לה להרכיב ממשלה פלשתינית לכל דבר.

מדי פעם שומעים בתקשורת שאנחנו נמצאים כבר ביום כך וכך ל(מה שמכונה) מבצע צוק איתן. לפעמים זה נשמע כאילו נמאס להם והם רק מחכים שזה יגמר כבר. יכול להיות שחוסר הסבלנות הזה נובע מהזיכרון הקולקטיבי של מלחמת ששת הימים, שבזמן קצר הגענו להישגים אדירים וכאן זה נמשך ונמשך וההישגים לכאורה מוגבלים, ואולי פשוט כי לא נעים לדעת מה קורה שם בעזה. כך או אחרת, העובדה היא שהמלחמה הזאת מתנהלת בימי בין המצרים, בשלושת השבועות שבין צום שבעה עשר בתמוז ובין צום תשעה באב. לאורך כל ההיסטוריה, הימים האלה נחשבו לימים הכי קשים לעם ישראל. שכן המזל הרע של היהודים בימים אלו לא נגמר בחורבן בית המקדש, הוא נמשך לאורך כל ההיסטוריה ועד לשנים האחרונות ממש. כמו למשל העקירה מגוש-קטיף לפני תשע שנים.

"אל נא תאמר לי שלום, אמור רק להתראות, כי מלחמה היא חלום, טבול בדם ודמעות" - שרה יפה ירקוני את השיר והלחן של טולי רביב. אך מלחמה אינה חלום. היא אף פעם לא הייתה. טבולה בדם ובדמעות - כן. אבל אם חלום, אזי חלום בלהות, סיוט. של לוחמיי היום ואתמול. להם ולמשפחות.