המלחמה בעזה היא העת לחשוב על שינוי יסודי במצב באזורנו. השיח המקובל והנדוש מכוון להסדר או הסדרה בין ישראל והפלשתינים שיכלול מנגנוני פיקוח על מערכות הנשק של חמאס ומעורבות בינלאומית, ויגבש את תפקידה של הרשות הפלשתינית, את תרומתה של מצרים, ועוד. לכל ההצעות האלה, שחלקן כבר נוסו בעבר, אין בסיס מוצק בנתונים המדיניים הקיימים. כמו לגבי קוריאה הצפונית, אירן, סוריה וחיזבאללה, כך גם פירוק חמאס מנשקו אינו בא בחשבון. מחמוד עבאס לא ישמש השוטר של ישראל, וגנרל עבד אלפתאח א-סיסי לא יסתבך בפעילות בזירת עזה. האירופים כבר ברחו פעם מעמדת השמירה שלהם בעזה, וארצות-הברית נמצאת בתהליך נסיגה מהמזרח התיכון ואינה מגלה מחויבות לפעול נחרצות ולטווח ארוך באזורנו.