משאב המים ואופן ניצולו הפך לאמצעי לגביית כספים לקופה הציבורית, לעיתים תוך התעלמות משיקולים חשובים אחרים. כך מעיר (17.8.14) סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה,
רון שפירא, בתפקידו כאב בית דין לענייני מים.
שפירא אומר: "הובאו בפנינו שורה של נושאים להכרעה, שבהם התעוררה בקרב חברי בית הדין תחושה כי מעבר לפיקוח על משק המים, הפך משאב המים ואופן ניהולו לאמצעי לגביית כספים לקופה הציבורית. הערנו כבר במקרים קודמים, כי יש מקרים בהם השתת חיוב כספי בגין הפקת מים אינה משיגה בהכרח תועלת למשק המים, ומאידך גורמת לעליית מחירים, אשר אינה משרתת בהכרח תועלת חברתית. כך למשל בחיובים בגין היטלי הפקת מים המייקרים את עלויות הבנייה לדיור.
"...גם אם הדגש הוא על החוסן הכלכלי והעמקת הגבייה בגין צריכת מים, אין להזניח גם את ההגנה על החוסן התרבותי, שבלעדיו לא יהיה בחוסן הכלכלי די לקיומה של חברה ראויה".
הדברים נאמרו בשולי החלטתו של בית הדין לקבל חלקית את ערעורו של גן החיות התנ"כי בירושלים על הפסקת הקצאת המים בתעריף חקלאות. גן החיות משתמש ב-150,000 מ"ק מים בשנה, ועד אשתקד קיבל עד 100,000 מ"ק מהם בתעריף חקלאות. הרשות הממשלתית למים ולביוב החליטה להפסיק הקצאה זו, בנימוק שגן החיות אינו משתמש במים לצורכי חקלאות, ובית המשפט קיבל את עמדתה לגבי שנת 2013.
לצד זאת, הורה בית המשפט לרשות לבחון מחדש את עמדתה לגבי שנת 2014, לאחר ששר החקלאות,
יאיר שמיר, קבע שניתן להקצות מים למטרות מיוחדות הכוללות גידול בעלי חיים למטרה שיקומית - פעילות הנעשית בגן החיות. לנוכח אופיו החברתי והתרבותי של הגן העיר שפירא את הדברים שהובאו לעיל, והוסיף:
"אין מדובר בתאגיד למטרת רווח, ואין מחלוקת כי עיקר פעילותו של גן החיות בתחום הרווחה, החינוך והתרבות. בנסיבות אלו נראה כי יש מקום לשקול קביעת סיווג אשר יביא לידי ביטוי את חשיבות ההגנה על ערכי תרבות ותמיכה כלכלית בהם. עניין זה אינו מסמכותו של בית הדין, אשר עליו לפסוק בהתאם לחוק. עניין זה מסור לרשות המבצעת ולרשות המחוקקת". נציגי הציבור שאול שטרייט וישראל מנטל הצטרפו לפסק דינו של שפירא.
