בית המשפט העליון ביטל (יום ג', 9.9.14) הלכה בת 13 שנים בנוגע לקיזוז תגמולי הביטוח הלאומי במקרה של תאונה המביאה לקיצור תוחלת חייו של הנפגע.

את "הלכת אבו-סראיה" קבע השופט תאודור אור בשנת 2001. הכלל הרגיל קובע, כי כאשר חברת ביטוח משלמת פיצוי לנפגע, היא מקזזת ממנו את הסכום המהוון ששילם וישלם הביטוח הלאומי, והלה רשאי לתבוע ממנה את אותו סכום. מטרת הכלל היא למנוע מצב בו הניזוק מקבל פיצוי-יתר.

הלכת אבו-סראיה חלה במקרה בו התאונה הביאה לקיצור תוחלת חייו של הנפגע, ודנה בשאלה מהו הסכום המהוון של תגמולי הביטוח הלאומי שיש לקזז. אור קבע, כי גם במקרה זה יקוזז מלוא הסכום - המביא בחשבון תוחלת חיים רגילה. משמעות הדבר ברוב המקרים היא פגיעה כספית במבוטח, המקבל בפועל פחות מהמגיע לו, שכן הוא חי פחות שנים ממספרן ששימש לקיזוז התגמולים.

השופט יצחק עמית אומר כי לאורך השנים נמתחה ביקורת על הלכת אבו-סראיה והגיעה העת לבטל אותה. תוצאתה אינה מוצדקת, שכן כאמור היא פוגעת במבוטח - שהוא הצד החלש במשולש הצדדים - בעודנה מגינה שלא לצורך על המזיק ופוגעת בעקרון היסוד של השבת המצב לקדמותו.

עמית מנתח את האפשרויות להלכה חילופית ומגיע למסקנה, כי כאשר דן בית המשפט בנכויות קשות העלולות לגרום לקיצור תוחלת החיים - עליו להודיע על כך לביטוח הלאומי, שיבחר האם להצטרף לתהליך. הוא מדגיש, כי לא די בטענה של חברת הביטוח לקיצור תוחלת החיים - המועלית דרך שגרה - כדי להצדיק הודעה כזו. בפסיקת הפיצוי, ממשיך עמית, על בית המשפט לקבל חוות דעת אקטוארית שתקח בחשבון את התשלומים העתידיים בפועל של הביטוח הלאומי, תוך הבאה בחשבון של קיצור תוחלת חייו של המבוטח.

המשנה לנשיא מרים נאור והשופטים אליקים רובינשטיין, סלים ג'ובראן וצבי זילברטל הסכימו עם עמית. את הצדדים במחלוקת הנקודתית (שתוכרע בהרכב רגיל) ייצגו עוה"ד רון פסקא, עוזי לוי ומוחמד דחלה, ואת הביטוח הלאומי - עו"ד אלי זהר.