התחקיר של דיין - על גבול העיתונאות האחראית <br>

תחקירה של אילנה דיין על סרן ר' עומד על גבול העיתונאות האחראית, אך בסופו של דבר ראוי להגנה משום שדיין פעלה בתום לב. כך קובע (יום ה', 18.9.14) ההרכב המורחב של בית המשפט העליון.

הנשיא אשר גרוניס אומר, כי בהתחשב בזמן הרב שחלף - עשר שנים - אין מקום ואולי גם אין אפשרות להידרש לשאלה האם עומדת לדיין הגנת האמת בפרסום. לעומת זאת, ניתן לקבוע שהיא נהנית מהגנת העיתונאות האחראית הנגזרת מסעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע, המקנה הגנה על פרסום שנעשה בתום לב בשל חובה חברתית לעשותו.

גרוניס מדגיש: "מן הקביעה כי התקיימה הגנת העיתונאות האחראית, נגזרת המסקנה כי לדעת בית המשפט היה עניין ציבורי משמעותי בפרסום, כי העיתונאי נהג בתום לב וכי הפרסום משקף עיתונאות אחראית. משכך, יקשה לשער שהקביעה כי קמה לעיתונאי הגנה זו ולא אחרת תתפרש ולוּ כרמז לפגיעה ביושרתו או במקצועיותו".

לדברי גרוניס, "פרסום הכתבה לא נבע מכוונת זדון שהייתה לדיין או מכוונה לפגוע בעותר או בחייליו... ניתן להניח כי לולא האמינה [דיין] כי הדברים נכונים, לא הייתה חשה כי קמה לה חובה לפרסמם". היא נקטה באמצעים סבירים לבחינת אמיתות הפרסום, הכתבה התבססה על מה שנראה בזמן אמת כבסיס איתן, והראיות הצדיקו לדעת התביעה הצבאית להעמיד לדין את סרן ר'.

גרוניס מוסיף: "עם זאת, הפרסום אינו חף מקשיים. אכן, ראוי היה להימנע מלשלב בכתבה קטעי וידאו המתארים התרחשויות שלא היו חלק מן האירוע באופן שעלול ליצור רושם מוטעה. טוב עשתה דיין כשהבהירה את הטעות, אף אם רק לגבי אחד מהקטעים והגם שתיקון הדברים בדיעבד אינו מוחה לחלוטין את הרושם השלילי שיצר פרסומם.

"אכן, ראוי להותיר לעיתונאים 'מרחב מחיה' יצירתי מסוים, בייחוד מקום שמדובר בשיקולי עריכה. עם זאת, מקום שהפרסום כרוך בלשון הרע, לעיתים יהא זה ראוי לוותר על אלמנטים שיש בהם אולי להעשיר את הפרסום במישור הטלוויזיוני, אך הם עלולים לפגוע במושא הפרסום שלא לצורך.

"...בנוסף, טון הפרסום לא היה זהיר דיו לטעמי, וספק אם היה מקום לנקוט בלשון כה נחרצת וחד-משמעית לאורך הכתבה. זאת, לאור הקושי הכרוך בחשיפת 'האמת לאמיתה' בכלל, ונוכח העמימות שאפפה את האירוע המדובר בפרט. יוזכר, כי פרטיו המדויקים של האירוע לא נתבררו במלואם עד היום, וזאת חרף העובדה שהיבטים שונים הנוגעים אליו נדונו בכמה ערכאות שיפוטיות.

"לנוכח נקודות תורפה אלו, דומה כי המקרה שבפנינו קרוב לגבול המפריד בין פעולה עיתונאית אחראית לפעולה שאינה כזו. עם זאת, בדומה לחברי שהכריעו בערעורים, אף אני סבור כי אין בכך כדי להטות את הכף למסקנה כי הכתבה והתנהלותה של דיין חורגות מעיתונאות אחראית". לדעת גרוניס, אותן הגנות עומדות לדיין גם לגבי שידור תמצית הכתבה בלקט תוכניות "עובדה", תשעה חודשים מאוחר יותר.


סימנים לשני הכיוונים


השופט ניל הנדל אומר, כי "חלק מהסימנים מצביעים על כך שהפרסום נעשה בתום לב ואילו סימנים אחרים מצביעים לכיוון ההפוך... הפרסום כלל באופן מטעה צילומים מאירוע אחר. הפרסום גם התאפיין בפסקנות כמעט נחרצת לגבי תוצאות החקירה ואשמת הנפגע. כמו-כן, היו ליקויים בדרך שבה הוצגה תגובת הצוות לאירוע.

"לצד זאת, ניכר המאמץ בכתבה להציג את עמדת הקצין ואת העובדות הרלוונטיות לעניין. העבודה מאופיינת במקצועיות. במצב האמור, מסכים אני כי המסקנה המתבקשת היא שדיין לא פעלה בחוסר תום לב. דהיינו, הגנת תום הלב עומדת לה".

ואילו השופט יצחק עמית מסכם: "אני מצרף קולי למסקנתו של הנשיא, כי גם אם המקרה גבולי, הרי שבשורה התחתונה עומדת לה הגנת סעיף 15(2) לחוק, לאור מכלול הכתבה כהוגנת ולא בלתי-מאוזנת".

את רב-סרן ר' ייצגו עוה"ד אלעד איזנברג ויואב מני; את דיין ייצגו עוה"ד גיורא ארדינסט, רן שפרינצק, מיטל טויסטר-רוזנטל והגר קמחי; ואת טלעד - עוה"ד יוסי עבדאי ו-ורה שיכלמן.