בית המשפט מוסמך לתקן טעויות שנפלו בהכרעת הדין בפרק הזמן שבינה לבין גזר הדין, אם כי יש לעשות זאת במשורה ובזהירות. כך קובע לראשונה (יום ג', 18.11.14) בית המשפט העליון.

השופטת דפנה ברק-ארז אומרת, כי בהליך הפלילי בית המשפט "קם מכסאו" רק עם מתן גזר הדין, ולכן עקרונית ניתן לתקן טעויות בהכרעת הדין בין שני חלקי פסק הדין. "דרכו של עולם היא שלמרבה הצער, וחרף המאמצים למונען ולמזערן - טעויות קורות. השאלה, אם כן, אינה האם נופלות טעויות בהחלטות שיפוטיות, אלא מי ראוי שיתקנן: הערכאה שנתנה את ההחלטה או רק ערכאת הערעור", ותשובתה היא: הערכאה הדיונית. הדבר חוסך זמן ומשאבים, ומונע מהנאשם טירדה מיותרת.

ברק-ארז מדגישה: "קביעה כי לבית המשפט נתונה הסמכות לתיקון טעויות שנפלו בהכרעת הדין, אין משמעה כי ניתן לערוך שינויים מכל סוג ובכל עת בהכרעת הדין. הזהירות כאן היא נדרשת, מאחר שלתיקון טעויות מהותיות בידי הערכאה הדיונית ישנם גם חסרונות, ובראשם הפגיעה בוודאות המשפטית ויצירת פוטנציאל להארכה נוספת של ההתדיינות... הגישה בעניין זה צריכה להיות מחמירה, באופן שיכוון את בית המשפט להקפיד הקפדה יתרה על ניסוחה של הכרעת הדין קודם לנתינתה".

לאור זאת סבורה ברק-ארז, כי על בית המשפט לבחון שלושה היבטים בטרם יחליט האם לתקן את הכרעת הדין לפני גזר הדין: מהות הטעות, פרק הזמן שחלף מאז ניתנה ההחלטה, והשלכתו של התיקון על הגינות ההליך.


גם לטובת המדינה


"באשר לסוג הטעות, אני סבורה שתנאי מקדמי לכך שניתן יהיה לתקן טעות בשלב שלאחר מתן הכרעת הדין צריך להיות שמדובר בטעות ברורה וגלויה, כך שבית המשפט לא יבחן מחדש קביעות הנובעות משיקול דעתו", אומרת ברק-ארז. "הגשת בקשה לתיקון טעות שנפלה בהכרעת הדין אינה המקום להעלות טענות בעלות אופי ערעורי, ואין בה כדי להוות מזור למחדלים ולטעויות של בעלי הדין בניהול המשפט".

בנוגע לפרק הזמן, ברק-ארז אומרת כי "לנוכח החשיבות הנודעת לוודאות המשפטית בהקשר של הכרעות דין, בשים לב לצורך להתכונן לשלב הטיעונים לעונש, וכן בהתחשב בכך שטעויות ברורות וגלויות אמורות להתגלות בסמוך למתן הכרעת הדין, הרי שברוב רובם של המקרים טווח הזמנים להגשת בקשה לתיקון הכרעת דין יהיה קצר למדי".

ביחס להשלכות התיקון נקבע, כי יש להבטיח שהוא לא יגרום לנאשם עיוות דין. ברק-ארז מדגישה, כי ניתן לתקן טעויות גם לטובת המדינה ולא רק לטובת הנאשם, אם כי "נוכח אי-הסימטריה המובנית בין הנאשם לבין המדינה בהליך הפלילי, נראה כי בפני המדינה יעמוד רף גבוה יותר כאשר תבקש לתקן טעות בהכרעת דין, בעיקר כאשר לתביעה עצמה הייתה תרומה לטעות שנפלה בה, כגון במקרה בו היא הציגה נתון שגוי בסיכומיה הסותר ראיות שהוגשו מטעמה".

הדברים נאמרו - בהסכמת השופטים סלים ג'ובראן ויצחק עמית - בהכרעתו של בית המשפט העליון בעניינו של מנהל ההשקעות עידו סמואל. אחת מטענותיו של סמואל הייתה, כי השופטת המחוזית יהודית אמסטרדם תיקנה את הכרעת הדין לפני גזר הדין בדמות הוספת הרשעה מפורשת ברישום כוזב במסמכי תאגיד בשני אישומים. ברק-ארז קובעת, כי אמסטרדם הייתה מוסמכת לבצע את התיקון וטוב שעשתה זאת, שכן ברור שמדובר בהשמטה שמקורה בטעות.