משטרת ישראל תפצה את יהודה גליק ב-7,500 שקל בשל שני מקרים בהם עיכבה אותו שלא כדין, כאשר במקרה השני אף הפרה צו שיפוטי. כך קובע (יום ג', 6.1.15) בית המשפט העליון, בקבלו חלקית את ערעורו של גליק.
ב-14.12.09 ניסה גליק לצלם את עמדת הבידוק בכניסה להר-הבית, במטרה להוכיח שהמשטרה מפלה לרעה יהודים דתיים. הוא עוכב לחקירה, בית המשפט שחרר אותו בערבות והורה למשטרה לאפשר לו לצלם כרצונו. למרות זאת, כאשר ניסה גליק למחרת לצלם את העמדה - הוא עוכב שוב. בית משפט השלום בירושלים קבע לגליק פיצוי של 29,000 שקל (מלוא הסכום שתבע), בית המשפט המחוזי הפחית אותו ל-3,000 שקל ובית המשפט העליון שב והעלה אותו.
השופט
אליקים רובינשטיין מציין, כי החליט לדון בנושא בגלגול שלישי בשל רגישותו הציבורית של המקרה, החורגת מנסיבותיו הספציפיות. הוא מזכיר את ההלכה לפיה עיכוב שווא מצדיק פיצוי ומוסיף: "העימות הנמשך בין המבקש למשטרה תועד בחלקו בפסק הדין הנזכר. אולם המשטרה כגוף ממלכתי חייבת לשמור על הדין, גם אם הדבר מחייב ריסון וחירוק שיניים; וכשהמדובר בקיום החלטות שיפוטיות, הדבר צריך להיות ברור כשמש מעיקרא... גם אם היה בדעת המשטרה, כפי שעשתה, לערור על החלטת בית משפט השלום - באותו שלב שבו עמדה ההחלטה בתוקף".
לדברי רובינשטיין, בית המשפט המחוזי התעלם מכך שבמקרה השני הפרה המשטרה צו שיפוטי, ולא נימק כראוי את החלטתו להפחית את הפיצוי ב-90%. רובינשטיין ממשיך ואומר, כי בקביעת סכום הפיצוי בשל מעצר שווא, על בית המשפט להתחשב הן בנסיבות המקרה והן באורכו של המעצר. הוא גם חייב את המדינה בתשלום הוצאות בסך 2,500 שקל וסיים באומרו: "לאחרונה נפצע המבקש קשה בהתנקשות מחבל בשל פעילותו בהר-הבית, ותודה לאל ולרופאים השתפר מצבו. אנו מאחלים לו רפואה שלמה".
השופט
יורם דנציגר הוסיף: "ייתכן כי הגיעה השעה לבצע תיקוני חקיקה שונים שיסירו כל ספק או אי-בהירות באשר לסמכות המשטרה לעיכוב חשודים ולמגבלות החלות על סמכות זו". השופט
חנן מלצר הסכים עם רובינשטיין. את גליק ייצג עו"ד אביעד ויסולי, ואת המדינה - עו"ד אפרת ברנר (הורביץ).
