יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט
סלים ג'ובראן, דחה את עתירת רשימת הנשים החרדיות נגד העיתונים החרדיים יום ליום ויתד נאמן בטענה כי העיתונים מערימים קשיים בדרך לפרסום מודעות של הרשימה.
העותרות טענו כי לאחר שפנו לעיתון יתד נאמן לפרסום המודעות נאמר להן ש"זה לא יעבור חלק" וכי ספק אם מבקר העיתון יאשר את פרסום המודעה. לאחר זמן, קיבלו הודעה כי "המודעה לא מאושרת על-ידי הוועדה הרוחנית".
את טענתן לבקשה למתן סעד בגין אירועים אלה מבססות העותרות על ארבעה טיעונים: על עיקרון היסוד של שוויון, בדגש על חשיבותו בתקופת בחירות בין המתמודדים השונים; על כך ששני העיתונים הם בגדר גופים דו מהותיים, ומשכך חלים עליהם חובות שונות בדומה לגוף מנהלי-ציבורי; על חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים, ובכניסה למקומות בידור ועל סעיף 14 לחוק הבחירות הקובע כי יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת רשאי, לאחר התייעצות עם סגני היושב-ראש של אותה הוועדה, להטיל על הבעל או המחזיק של אולם או של מקום פומבי פתוח, העומדים כרגיל להשכרה - להשכירו לרשימת מועמדים פלונית, במועד שיקבע תוך 60 הימים שלפני יום הבחירות לכנסת, אם סבור יושב-ראש הוועדה שדרוש הדבר כדי לאפשר לאותה רשימת מועמדים להשמיע את דברה באותו מקום ישוב.
מנגד טענו יום ליום ויתד נאמן כי דין העתירה להידחות. בין טיעוני יום ליום נאמר כי לשיטתו אין סמכות ליו"ר ועדת הבחירות לחייב אותו, בשים לב להשקפת עולמו ולקו המערכתי שלו, לפרסם מודעות שאינן מותרות על-פי ההלכה.
יתד נאמן טען כי הוועדה הרוחנית של העיתון מאפשרת פרסום בלעדי של מפלגת
יהדות התורה וכי העיתון גם אינו מפרסם מודעות של מפלגת
ש"ס. היועץ המשפטי לממשלה, שהיה גם הוא אחד המשיבים ציין כי דין העתירה להידחות מטעמי סמכות.
השופט ג'ובראן ציין כי דין העתירה להידחות על הסף עקב קיומו של סעד חלופי. זאת, משום שנראה שעל העותרות היה להגיש תביעה בהתאם לחוק איסור הפליה. "לכאורה ומבלי לקבוע מסמרות, אין מדובר בעתירה נעדרת עילה, ונראה כי יש ממש בטענות העותרות. ודאי נוכח סירובו הקטגורי של עיתון "יתד נאמן" לפרסם מודעות בחירות שאינן של מפלגת יהדות התורה", ציין והוסיף כי 15. כמובן שחזקה על בית המשפט המוסמך אליו תוגש התביעה, ככל שתוגש, שיפעל בשקידה ראויה ובמהירות נוכח סד הזמנים בשים לב ליום הבחירות המתקרב.