שרשרת של פגמים מהותיים בפעילות המשטרה הביאה את שופטת בית משפט השלום בתל אביב, לימור מרגולין-יחידי, לזכות (16.2.15) נאשם בגידול סמים בביתו.

בני בלומנפלד עוכב לחקירה בספטמבר 2012 בחשד לגניבת מחשב נייד ארבעה חודשים קודם לכן. הוא שיתף פעולה, בעקבות מסירת גירסתו נשאל האם הוא מסכים לעריכת חיפוש בביתו ללא צו שיפוטי והסכים. זה היה הכשל הראשון, אומרת מרגולין-יחידי: למשטרה לא הייתה סמכות לערוך חיפוש ללא צו בנסיבות העניין, ולבלומנפלד לא נאמר שהוא יכול לדחות את הבקשה.

בלומנפלד והשוטרים נסעו יחד לביתו, ובמהלך הנסיעה שאל אותו אחד מהם האם יש בביתו סמים. בלומנפלד השיב שהוא מגדל מריחואנה לנוי. לאור זאת הייתה למשטרה סמכות לבצע חיפוש ללא צו, אומרת מרגולין-יחידי, אך אופן השגת המידע היה פגום במספר מובנים. האחד: עצם הנסיעה לביתו של בלומנפלד הייתה בלתי חוקית, משום שכאמור הסכמתו לחיפוש המקורי הושגה שלא כדין.

השני: שוטר אינו רשאי להציג לאזרח שאלות בלא שקיים חשד סביר לביצוע עבירות. כשם ששוטר אינו רשאי לעצור עובר אורח ולשאול אותו האם ברשותו סמים, בלא שיהיה חשד סביר לביצוע עבירה זו, לא היה השוטר רשאי להציג לבלומנפלד שאלה זו, כאשר כזכור חקירתו עסקה בהחזקת רכוש גנוב - אומרת מרגולין-יחידי. "יש בפעולה כזו משום פגיעה בוטה בזכויות הפרט וחריגה מסמכות מצד השוטר", היא קובעת.

השלישי: כאשר הוצגה לבלומנפלד השאלה בנוגע לסמים, לא נאמר לו שהוא עלול להיות חשוד בקשר לכך ולא נמסרו לו זכויותיו. לא ניתן היה להסתמך על אזהרתו הקודמת, שכן היא הייתה בנושא אחר ובחקירה שכבר הסתיימה. לא מדובר בשיחה וולונטרית בה בחר אדם להודות בעבירה, אומרת מרגולין-יחידי, אלא בנסיעה בה בלומנפלד "שבוי" בסיטואציה חקירתית ברורה.

הרביעי: בלומנפלד עוכב לחקירה בשעה 10:53, ומאחר שלא נעצר - היה על המשטרה לשחררו ב-13:53 או לכל המאוחר עם סיום חקירתו. השיחה בניידת התקיימה בשעה 15:50, כאשר ישיבתו בה הייתה כפויה וללא בסיס חוקי. מרגולין-יחידי מסכמת: "במקרה שלפני אין מדובר בפגם נקודתי קצר, אלא בשרשרת מתמשכת של פגמים, שכולם משמעותיים ויורדים לשורש הזכויות של הנאשם". גם אם הדברים לא נעשו בזדון, היא מדגישה, הפגיעה קיימת ומחייבת לזכות את בלומנפלד. זאת, למרות שמאוחר יותר הודה בלומנפלד בהחזקת המריחואנה לאחר שהוזהר כחוק, שכן לא נמצא דבר-מה שיחזק את ההודאה כנדרש. את בלומנפלד ייצג עו"ד לירן זילברמן.