גזר דינו של השופט בני שגיא בעניינו של ראש עיריית בת-ים לשעבר, שלומי לחיאני, הוא בועת סבון וססמאות בלבד. כך טוענת (יום ד', 11.3.15) התובעת, עו"ד שרון כהנא, בדיון בערעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב על העונש - שישה חודשי עבודות שירות על שלושה מקרים של הפרת אמונים.

כהנא טענה, כי העונש אינו משקף את חומרת מעשיו של לחיאני, מהווה סטייה ממשית מן הענישה הראויה ו"מחזיר אותנו שנים אחורה". לדבריה, בית משפט השלום קבע מתחמי ענישה נמוכים מדי, שאינם תואמים את הקביעות הקשות של השופט בני שגיא עצמו, שכן מדובר במעשי שחיתות המצויים ברמה הגבוהה ביותר של עבירת הפרת האמונים ומחייבים הרתעה.

לאחר מכן, הוסיפה כהנא, אף קבע שגיא את העונש ברף התחתון של אותו מתחם, כאשר לא הביא בחשבון את האינטרס הציבורי, אך נתן משקל כפול לנסיבות האישיות – הן באמצו את הסדר הטיעון המקל והן בגזירת העונש. לדבריה, האבסורד שבענישה בולט עוד יותר לנוכח הענישה שהוטלה על יתר הנאשמים בתיק, ולאור כל זאת יש לשלוח את לחיאני לשנת מאסר בפועל ולהגדיל את הקנס (250,000 שקל). כהנא ביקשה לקבוע מתחם של מאסר בפועל לכל אחד משלושת אירועי הפרת האמונים, ולפחות – שישה חודשים לריצוי מאחורי סורג ובריח. הנשיאה דבורה ברלינר העירה, שהמדינה הסכימה לשנת מאסר לכל השלושה, וכהנא הסבירה שמדובר בענישה חופפת.


"בית המשפט אינו פובליציסט"


"הרטוריקה של גזר הדין חריפה, אבל היא רק ססמאות. היא כמו בועת סבון יפה וצבעונית – שמתפוצצת. הציבור ראה שלא קרה כלום. בית המשפט אינו פובליציסט; הוא גורם שלטוני ותפקידו להעביר מסר, וזאת אך ורק באמצעות ענישה ולא באמצעות מלל", הוסיפה כהנא. לטענתה, שגיא לא נתן משקל מספק להרתעת הציבור ולריבוי העבירות, ויש כיום צורך להציג תג מחיר לעבירת הפרת האמונים: "נבחרי הציבור שלנו חושבים שהפרת אמונים זה לא נורא, כל עוד לא תפסו אותם בשוחד". עוד אמרה, כי שגיא התעלם מקריאתו של בית המשפט העליון להחמיר בענישה על הפרת אמונים.

כהנא דחתה את נימוקיו של שגיא להקלה בעונש. בין היתר טענה, כי לחיאני לא נטל אחריות, אלא רק קנה סיכון בחותמו על הסדר הטיעון; "נטילת האחריות מבחינתו לא הייתה אפילו מהשפה ולחוץ, כפי שנכתב במפורש בפרוטוקול. הוא ממשיך בהתנהלות המעידה שנטילת האחריות ממנו והלאה. הוא רק ביקש להמתיק את רוע הגזירה". ברלינר הגיבה באומרה, שלבית המשפט אין ידיעה על מה שמתרחש מחוץ לאולם. לדברי כהנא, תרומתו לחברה הייתה חלק ממעשיו כאיש ציבור, והשימוש בה אינו מאפשר להענישו באופן מרתיע.


"בעל דין אינו זיקית"


הסניגור, עו"ד ירון קוסטליץ, טען שיש לסלק על הסף את הערעור, שכן אם הוא היה מערער על חומרת העונש – הייתה המדינה מגישה את אותה בקשה בנימוק שהעונש מצוי בתוך מתחם הסדר הטיעון. "בעל דין, בטח המדינה, אינו זיקית", אמר, בצטטו מקרים מסוג זה. ברלינר השיבה, כי בית המשפט העליון קבע שהמדינה רשאית לעמוד על ענישה ברף העליון של ההסדר. סגן הנשיאה ג'ורג' קרא ציין, שעמדה זו של המדינה לא התקבלה; קוסטליץ השיב, שהמדינה אינה יכולה להעלות טענות סותרות.

ברלינר: "נניח שהיה מוטל עליו מאסר על תנאי; גם אז היית אומר שזה בתוך המתחם?". קוסטליץ השיב בשלילה, אך ברלינר אמרה שהדברים אינם מופיעים בהסדר, ושבה ושאלה האם המדינה לא הייתה יכולה לערער אילו שגיא היה מסתפק בשל"צ. קוסטליץ חזר על הטענה, לפיה המדינה מדברת בשני קולות ויצרה השתק דיוני.

עוד אמר קוסטליץ, כי המדינה באה על סיפוקה במרכיב העיקרי – מניעת התמודדותו של לחיאני בשבע השנים הקרובות, ובכך למעשה הסתיימה הקריירה הציבורית שלו. לדבריו, מידת ההתערבות של ערכאת הערעור בענישה כאשר היא בתוך טווח ההסדר, היא חריגה שבחריגה. המדינה נטלה סיכון שעמדתה לא תתקבל במלואה וזה מה שקרה, ציין. הוא גם דחה את גישת המדינה, לפיה מדובר בהפרת אמונים שעל גבול השוחד, באומרו שבהסדר הטיעון חזרה בה המדינה מטענות אלו.


האם "סטה מן השורה"


לדברי קוסטליץ, במקרים בהם הוטלו עונשים חמורים יותר – היה גם רכיב של מרמה, ולא רק הפרת אמונים. קרא הגיב באומרו, כי סעיף החוק מדבר על מרמה או הפרת אמונים, כך שהמחוקק לא הבחין בענישה בין עבירות אלו. קוסטליץ השיב, כי העונש צריך להיות כבד יותר כאשר ההרשעה היא בשני הרכיבים, וכי הפסיקה הבחינה בין חומרתם.

ברלינר ציינה, כי לחיאני הודה שהוא סטה מן השורה לטובת מי שהעמידו לרשותו מאות אלפי שקלים. קוסטליץ טען, כי המילים "סטה מן השורה" לא נכתבו במפורש למרות הפירוט הרב של ההסדר. ברלינר: "מה אני צריכה להבין מכך שנאמר שקפה ג'ו [בנכס ששייך ללחיאני] קיבל הקלות ושוויו עלה?". קוסטליץ: "זה ניגוד העניינים, לא סטייה מן השורה. לא כתוב שהוא נתן היתר בנייה שלא כדין. אז הוא ידע [על ההקלה]; זו סטייה מן השורה?". ברלינר: "טוב. אם לא הבנו עד עכשיו, אז כנראה המצב אבוד".

קוסטליץ יצא בחריפות נגד טענתה של המדינה, לפיה לחיאני לא נטל אחריות על מעשיו. לדבריו, המדינה ציטטה בערעורה רק את שאלותיו של שגיא בנוגע לנטילת האחריות ונמנעה מלצטט את תשובותיו של לחיאני, בהם אמר במפורש שהוא נוטל אחריות על המהלכים בהם היה מעורב ואשר עליהם ידע בזמן אמת.