השר לשעבר אטיאס בצוות המו"מ הקואליציוני

כחלון גדל במשפחה מזרחית מרובת ילדים והצליח לפרוץ את מה שקוראים תקרת הבטון והיה שר מצליח בליכוד. הוא עזב את הליכוד מפני שבצילו של בנימין נתניהו יכולים לחסות רק אלה שלא יאפילו עליו או יסכנו את שלטונו. הוא נותן להם להתקדם עד שהם מגיעים לשלב שהוא רואה בהם סכנה ומחסל את הקריירה שלהם.

כפי שהיה לפני הבחירות, התקשורת הכתובה המדוברת, המנוגנת, והשטחית להחריד, עוסקת עתה ב"פוסט-מורטם" של הבחירות, ובניסיון להבין מה קרה שם; לפחות כך היא אומרת. הידע מועט, הספקולציות מרובות, והרדידות "עמוקה". תאור התוצאות בחתכים שונים, הוא מלאכה קלה יחסית. מי שיש לו נגישות לבסיסי הנתונים יכול לערות חישובים מחישובים שונים ולהציג את תוצאותיהם בטבלאות גרפים או שניהם. יש עניין גם בסוג זה של טיפול בתוצאות, אולם הוא מועט וזמני. השאלות החשובות יותר קשורות ביצירת זיקה בין תוצאות הבחירות, לבין מסרים ולקחים העולים מהן.

יהונתן גפן, חרזן המילים האלימות, שמזמן לא כיכב בכותרות התקשורת, שואף כנראה להציב את עצמו במעמד חדש הראוי לו לדעתו. הפעם הוא מוכן לעשות את הכל, ללא מורא, כדי שעם ישראל יידע מה דעתו על תוצאות הבחירות, שהוכיחו לו במפתיע עד כמה הוא מנותק מן המציאות. וכך, באומץ לב נועז, זינק גפן אל שדה המערכה של השנאה, הפחד ואובדן התקווה, כשהוא מניף בידיו את חרמש המוות ומציע למי שעדיין מוכן להאזין לו הצעה אפופת שנאה תהומית לוהטת: "אל תבכו כשהילדים שלכם ימותו במבצע המטופש הבא שאולי יקראו לו תות עשן, כי בחרתם בגזען שמבטיח לנו מוות, פחד ולא תקווה".

הרבה מנצחים היו בבחירות הללו.

נתניהו נבחר לא משום שהעם רוצה אותו, נהפוך הוא. לעם נמאס מנתניהו, לכן הייתה הצלחה כה עצומה למפלגות טאלנטים ולווין כמו לפיד, כחלון ובנט. עשרות מנדטים נואשים נדדו אליהם מתוך תקווה שהם יביאו משהו אחר לפוליטיקה. גם המחנה הציוני התחזק יפה.