בג"ץ אישר (יום ה', 26.3.15) את החוק לפיו פורקה רשות השידור ומוקם גוף אחר במקומה, ולצד זאת - קרא למדינה להשתדל לקלוט בגוף החדש יותר מ-25% מעובדי הרשות.

את העתירה הגישו 71 מעובדי קול ישראל, והם העלו שלל טענות נגד החוק - שאת כולן דחה המשנה לנשיאה, אליקים רובינשטיין. הוא קובע, כי החוק לא היווה הפרטת שיקול דעתו של שר התקשורת דאז, גלעד ארדן, שכן ועדת לנדס - שאת מסקנותיה אימץ - הייתה ועדת מומחים מייעצת. עוד נקבע, כי הליכי החקיקה היו ראויים ומקיפים, וכי חברי הכנסת היו מודעים לפגיעה הצפויה בעובדים ולתנאי הפרישה המיטיבים שהובטחו להם.


קשר רציונלי בין המטרה לדרך


רוב פסק הדין עוסק בטענות לפיהן החוק פוגע בשורה של זכויות חוקתיות, וכאמור גם אותן דוחה רובינשטיין. הוא מקבל את עמדת העובדים, לפיה העמדתם בפני עובדה מוגמרת מהווה פגיעה בחופש ההתארגנות שלהם, אך מגיע למסקנה שזוהי פגיעה לתכלית ראויה של הבראת השידור הציבורי וניתוקו מהשפעות פוליטיות. "תכלית חוק השידור הציבורי היא שיפור השידור הציבורי בישראל, תוך מתן מענה לקשיים שאיפיינוהו עד כה - תכלית ראויה לכל הדעות", אומר רובינשטיין.

רובינשטיין מוסיף: "אף קשה לומר, כי הטענה, לפיה שינוי מבני כה עמוק - כמו זה המתוכנן בשידור הציבורי בישראל - יתקשה לצאת אל הפועל אם ייושם בגוף ותיק, הרגיל לפעול במנגנוניו ובדרכיו, היא מופרכת או חסרת בסיס. לפיכך, נראה שלא רק שמתקיים קשר רציונלי בין התכלית של שיפור השידור הציבורי בישראל ובין כלל ההסדרים המעוגנים בחוק, אלא שמתקיים קשר רציונלי אף בין התכלית של שיפור השידור הציבורי בישראל" לבין המהלך של סגירת הרשות והקמת גוף חדש.

עוד קובע רובינשטיין, כי "הבחירה לקדם את התכלית של שיפור השידור הציבורי בישראל באמצעות סגירת רשות השידור והקמתו של תאגיד שידור ציבורי חדש, היא סבירה, ומצויה בגדרי מרחב התמרון הנתון למחוקק... כלל לא ברור האם ישנם אמצעים אחרים
אשר היו יכולים להגשים את תכלית החוק ובה בעת לפגוע פגיעה פחותה בזכות ההתארגנות".


"הם ראויים ליחס אנושי"


בהמשך פסק הדין דוחה רובינשטיין את הטענות לפיהן החוק פוגע בחופש החוזים, בזכות הקניין, בחופש העיסוק, בזכות לקיום מינימלי בכבוד ובזכות לשוויון. בין היתר הוא אומר, כי אם המדינה מפרה את חוזי העבודה אך מעניקה פיצוי נכבד, היא מאזנת בכך את ההפרה; וכי יש פער גדול בין פיטורים לבין העדר קיום בכבוד, ובכל מקרה לא ניתן לכפות על המדינה להמשיך להעסיק עובדים רק בשל טעם זה.

בסיום דבריו כותב רובינשטיין: "מאחורי הפרשה עומדים מספר גדול של עובדים, שרבים מהם עלולים שלא למצוא עבודה
ראויה, לאחר שהשקיעו מיטב שנותיהם בעבודה ברשות. הם ראויים ליחס אנושי... גם מעבר לצד החוקי ה'יבש' כאשר תיבחן אפוא האפשרות לקליטת עובדים נוספים מקרב עובדי רשות השידור, מעבר ל-25% שלגביו קיימת התחייבות, על הגוף החדש לבדוק היטב ולהשתדל לקלוט עובדים נוספים כאלה ברוח נדיבה.
כשעסקינן בגוף סטטוטורי - מצפים אנו לחובת הגינות מוגברת, אף שאיננו נוטעים, ואין בידנו לטעת, מסמרות מספריים".

השופטים ניל הנדל וצבי זילברטל הסכימו עם רובינשטיין. את העובדים ייצג עו"ד חגי קלעי, את הכנסת ייצג עו"ד גור בליי, ואת המדינה - עוה"ד נחי בן-אור ואביגיל בורוביץ.