"אני סבורה כי הראיות שהובאו 'בסבב הראשון' של המשפט, בהתאם לממצאים העובדתיים שנקבעו בהכרעת הדין, די היה בהן כדי לקבוע, כבר אז, מעבר לספק סביר, כי הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו". כך אומרת (יום ב', 30.3.15) השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, אשר הצטרפה להרכב השופטים במשפט אולמרט רק בדיון המחודש, במקום הנשיאה מוסיה ארד שפרשה.

לדברי פרידמן-פלדמן, "בדיקת כל מעשה ומעשה, כל אירוע בפני עצמו [במשפט המקורי], יכולה להביא למסקנה לפיה המעשים אינם מגיעים כדי עבירה פלילית. אולם מבט על, התייחסות למעשים כמכלול, מעידים על קבלת כספים במהלך שנים רבות, למעלה מעשר שנים, חלקם כספים 'כשרים' וחלקם 'אסורים', כאשר במקביל, במהלך אותה תקופה, מקבל טלנסקי טובת הנאה מהנאשם. טובת ההנאה אף היא, כשלעצמה, אולי איננה נראית בעלת משקל רב - כובד המשקל מצוי בהקשר ומכלול המעשים".

המדינה הוכיחה כבר בסבב הראשון, סבורה פרידמן-פלדמן, כי הכספים שקיבל אהוד אולמרט ממשה טלנסקי היו פרטיים - בין היתר בשל העברתם במזומן במעטפות ובסתר; בשל העדר הרישום והדיווח עליהם; ובשל היעלמות 150,000 דולר מהקופה בשנת 2006. "העובדה שמדובר באיש ציבור, שר בממשלה, המקבל מאות אלפי דולרים בסתר, מחביא את הכספים בכספת סודית, יש בה כשלעצמה כדי להעיד על כך שלא מדובר בכספים כשרים, שלא מדובר בכספים לשימוש לצרכים פוליטים בלבד", היא קובעת.

פרידמן-פלדמן מוסיפה: "גירסתו הכבושה של הנאשם ושקריו מחזקים אף הם את ראיות המאשימה, לפיהן הכספים שהוחזקו בכספת הסודית לא היו כספים פוליטים אלא כספים שנעשה בהם שימוש לצרכים פרטיים של הנאשם".

לגבי הדיון המחודש, שמה פרידמן-פלדמן דגש על הימנעותו של אולמרט מלהעיד: "שתיקתו בשלב זה הינה 'שתיקה צורמת', לאחר שבחלקו הקודם של המשפט דחה בית המשפט חלק נכבד מגירסתו של הנאשם, ונקבע כי הנאשם מסר גירסה כבושה, מעורפלת וכי הסבריו דחוקים. לנאשם ניתנה הזדמנות נדירה לתקן את הרושם שהותיר בעדותו. שתיקתו מעידה כי בעדות נוספת לא היה צפוי תיקון כלשהו. ניתנה לנאשם הזדמנות פז להשלים ראיותיו, ולנסות להראות כי עשה בכספים האמורים שימוש פוליטי בלבד, אך הוא לא ניצל הזדמנות זו.

"ההגנה תקפה את קבילות ואמינות הראיות החדשות, טענה לגבי אמינות עדותה של הגב' זקן וטענה לגבי פגמים בהקלטות וברישומי היומן ולגבי משקלן של הראיות. אך גירסה נגדית כלשהי, מהאדם היחידי שיכול היה למסור אותה, לא באה. בנסיבות אלה, יש בשתיקתו של הנאשם, בין מכוח הוראות החוק ובין מכוח ההיגיון והשכל הישר, בבחינת סיוע לראיות שהובאו על-ידי המאשימה".