הכנס "האקדמי" בנושא הסרבנות שהתקיים אתמול (יום ג', 16.12.03), באוניברסיטה העברית בירושלים, ואורגן על-ידי תנועת "הקמפוס לא שותק", ארגון התומך בגלוי בסרבנות הטייסים, הבטיח להיות סוער מראש אולם כבר בפתח הדיון התברר, כי בניגוד לפעמים קודמות, לא באו הפעם מילואימניקים ופעילי ימין כדי להפגין בחוץ או כדי להפריע לדוברים באמצע דבריהם.
הללו בחרו שלא להגיע כלל לאולם, כדי לא לתת לגיטימציה לכנס השערורייתי ובכך השאירו את הזירה ברובה המכריע לפעילי השמאל הקיצוני שהיוו רוב מכריע באולם.
השוואת המצב בישראל למצב בגרמניה הנאצית, האשמת ישראל בביצוע פשעי מלחמה, בהרג, בגזל ואף בשאיפות לטיהור אתני, כל אלה ולא פחות נשמעו אמש מעל בימת האולם באוניברסיטה העברית.
תחת אווירת הקהל הביתי, כבעבר, שוב פתחו חלק מהדוברים את חרצובות לשונם וביתר שאת, ונתנו מפגן ראווה "מרהיב" של השמצות וגידופים כלפי צה"ל והממשלה. עד כדי כך "מרהיב" היה המפגן עד שנשיא האוניברסיטה, שכיבד את הכנס בנוכחותו ואף היה ראשון הדוברים והתנגד בדבריו לסרבנות, החליט לנטוש את הבמה בזעם לאחר שלב הנאומים הראשון, לא לפני ששמע את מרבית דברי הנאצה ולא זע מכסאו או קטע אותם, ולא לפני שעלה לומר כמה משפטים בתגובה.
הפרופ' מגידור, שניכר עליו כי היה נסער, אמר לקהל הנוכחים: "אני חושב שהגעתי לדיון הלא נכון, אני חושב שהטעו אותי. במפורש אני כנשיא האוניברסיטה לא יכולתי להגיע לדיון כזה. ברמה האישית, לי הובהר, שהדיון הזה הוא דיון עקרוני האם סרבנות מותרת או לא, ולא דיון קונקרטי על מצב זה או אחר, מקומי לא פה".
לאחר שאמר מילים נרגשות אלה, הוסיף הפרופ' מגידור מספר משפטים השבים ומביעים התנגדות נחרצת לסרבנות כלשהי, זכה למחיאות כפיים חלקיות ביותר ונטש בזעם את האולם לבלי שוב.
נשיא האוניברסיטה בוודאי התכוון בדבריו להאשמות חסרות תקדים כלפי צה"ל והממשלה שנאמרו מעל הבימה על-ידי מספר דוברים כמו למשל דבריו של סא"ל פיטרברג, מחותמי מכתב הטייסים ששאל בדיון
"האם לסרב לשרת בצבא הפועל על גבול פשעי המלחמה על פי החוק הבינלאומי דומה בכלל לסירוב להגן על המדינה במסגרת צבא ההגנה לישראל?" האם השקרים של דוברי הממשלה למיניהם בדבר מלחמת קיום או מלחמה על הבית באמת מספיקים לסמא את פני אזרחי ישראל התמימים שלא רואים את האפרטהייד שבאופק".
פיטרברג המשיך "להפציץ" ואמר כי "לעניות דעתי טייסים המבצעים את החיסולים וההפצצות משרתים את ממשלת הכיבוש, תורמים להגברת הטרור והצלחתו, לחיסול הסיכוי לשלום ולסיכונה העתידי של מדינת ישראל" ובהמשך הוסיף ואמר "השימוש בחיל האוויר נוגד את האינטרסים של מדינת ישראל ומשרת יצרי נקם וזעם של הרבה מאזרחיה היהודים, הרוב לצערי, שמונעים על-ידי ממשלה לא אחראית ומטורפת" ובהמשך אמר "צריך להקשיב לקול הפנימי שלנו, למצפון שלנו ולפעול. מכתב הטייסים שאני חתום עליו הוא סמן, דגל שחור וגדול שמסמן את הגבול לביצוע פשעי מלחמה".
לקראת סוף דבריו אמר פיטרברג: "אני מסרב בהגדרה להיות טייס בחיל האוויר שהוא חלק מצבא הכיבוש, מסרב להיות עלה תאנה של ממשלה שבראש מעייניה עומדת אדמה לא לנו, אדמה כבושה, ממשלה שללא מורא ובושה עושקת את אזרחיה מבית, לצורך מימון צרכי מפלצת הכיבוש". כל אלה נאמרו כאמור אל מול עיניו המשתאות של נשיא האוניברסיטה.
בהמשך נשאל סא"ל פיטרברג על-ידי כתב NFC אם לדעתו הצליח לשכנע את הנוכחים באולם ללכת בדרכו, ועל כך ענה "אין תגובה", והוא ידע כנראה מדוע ענה כך.
אולם דברים אלה, חמורים ככל שיהיו, היו רק הפתיח לערב מלא גידופים שהמשיך עם הפרופסורית להסטוריה שולה וולקוב שכמיטב המסורת לא יכלה להימנע מלהשוות את מצבה של ישראל על דילמות סרבניה, למצב בגרמניה הנאצית ערב מלחמת העולם השנייה. לשאלת כתב NFC אם לכך אכן התכוונה, ענתה כי אינה חוזרת בה כהוא זה מדבריה. הפרופסור רביצקי שנכח אף הוא על הבמה והיה אחד הנציגים המתנגדים לסרבנות אמר על דברים אלה כי הוא מתנגד להשוואה למצב בגרמניה הנאצית, שכן "ברגע שעושים השוואה לנאצים אנחנו מאבדים את הצפון, משהו יכול להיות רע אבל הוא עדיין לא נאצי, ואם מישהו מהנוכחים כאן טוען כי שרון הוא נאצי, אז אני אהיה מעתה והלאה תומך שרון, ואי אפשר לחשוד בי ככזה".
אולם מכל המשמיצים, הגדיל לעשות הד"ר דוד אנוך, שבעצמו היה סרבן שירות, שמעבר לתמיכה סטנדרטית בסרבנים ובסרבנות הוסיף ואמר כי "אני מסכים שלעתים אפילו בד"כ צריך להיות דמוקרטים אבל לא תמיד - בוודאי לא במדינת רשע... סוג הסרבנות שאנחנו מדברים עליו הוא חלק מרכזי בדמוקרטיה, בהקשר של כיבוש של מיליוני בני אדם שאינם נהנים מזכויות אדם בסיסיות".
בהמשך התייחסותו למצב במדינת ישראל אמר כי "אני לא בטוח שמדינת ישראל אינה מדינת רשע" וכן כי "ככל שהמצב נהיה חמור יותר גם האמצעים שננקטים על-ידינו צריכים להיות חמורים יותר".
לסיום דבריו אמר הד"ר אנוך:
"בוא נדבר על מה שצריך לדבר. צריך לדבר על הכיבוש, על העושק, על הגזל, על ההשפלה, על הדיכוי, על ההרג, על הנישול, על העוני, על השחצנות, על הגזענות, על גדר האפרטהייד ועל שיטות הטיהור האתני שמכתיבות את מסלולה". "שיטות טיהור אתני" אמר אנוך, לא פחות.
דברים אלה ככל הנראה היו הקש ששבר את גב הגמל עבור הפרופ' מגידור, שלא שעה להפצרות הסטודנטים בימים שקדמו לכנס, שלא להופיע בכנס הזה, ומייד לאחר סיום דבריו של אנוך, ולאחר שהוסיף כמה מלים, נטש הוא כאמור את האולם. למותר לציין כי הן ד"ר אנוך, הן הפרופסורית וולקוב וכמובן כוכב הערב, סא"ל פיטרברג, זכו למחיאות כפיים סוערות וממושכות מתומכיהם המרובים בקהל.
גם שואלי השאלות היו ברובם המכריע מקבוצת הטייסים הסרבנים או מתומכיהם והמשיכו את הקו הקיצוני (שלא לומר סהרורי) שאיפיין את הנאומים בכנס. ולמעשה ניתן לומר כי למעט דובר אחד מהקהל שהזדהה כמילואימניק גאה ואמר לנוכחים כי הוא מזועזע מדבריהם, וכי "בגלל אנשים כמוכם, שלא נתנו לעשות את העבודה כמו שצריך ולהוריד פצצה של טון על הבית בו שהה השייך יאסין, הוא עדיין חי וממשיך להורות על הרג יהודים".
רפי, סטודנט לתואר שני באוניברסיטה, שהיה מאלה שהתריעו מראש על הפיאסקו המתגבש, אמר לכתב NFC לאחר הכנס, כי בכוונתו להגיש תלונה במשטרה בגין דברי ההסתה החמורים לסרבנות שנאמרו בו, ובגין הפגיעה בכוחות הביטחון ובשמם הטוב.
על נטישתו של נשיא האוניברסיטה אמר רפי, "אני לחלוטין לא מופתע ממה שהלך פה היום ואני מצטער אך אינני מקבל את טענת הפרופסור מגידור שלא ידע לאיזו מלכודת הוא נופל, אנו הרי הזהרנו אותו במפורש שארוע כזה כבר התרחש בעבר והיווה במה להסתה, התירוץ הזה שהוא חשב שמדובר בכנס אקדמי גרידא על סרבנות תיאורטית הוא תירוץ קלוש - וכי על מה חשב הוא שידבר הסרבן? על מזג האוויר היפה בחוץ?". רפי סיכם באומרו, "ראוי היה שלא היה מתקיים כלל כנס זה, וחבל שמגידור הבין זאת רק כשהיה מאוחר מדי".
הטייסים הסרבנים מצדם יכולים להיות שבעי רצון, הם את המסר שלהם ממשיכים להפיץ וביתר שאת וכפי שסרן א' מחותמי המכתב אמר לכתב NFC לאחר הכנס, "אתה שאלת את סא"ל פיטרברג אם הצלחנו לשכנע ולא קיבלת תגובה, ואני אומר לך שהתוצאות בשטח מדברות בעד עצמן, מזה זמן לא מתבצעים יותר חיסולים מהאוויר, וזהו ללא ספק גדול ההישגים שלנו, אנחנו לא נגד מלחמה בטרור, אבל גם למלחמה שכזו יש קווים אדומים".
קווים אדומים לא ממש היו אתמול בהר הצופים בירושלים.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
