בית המשפט העליון אישר (יום א', 26.4.15) הגשת תביעה נגזרת בסך 86 מיליון שקל נגד בעל השליטה באפריקה-ישראל,
לב לבייב, בטענה לתרמית והפרת חובת האמונים שלא
בתום לב. עילת התביעה: עסקת נדל"ן שביצעה חברת-בת של אפריקה באוקראינה בשנת 2007.
את הבקשה הגיש רפאל כהן, בעל מניות מן הציבור. חברת-הבת רכשה מניות של חברת ABG, שהייתה בעלת 46 דונם בעיר זפרוז'יה, תמורת 22 מיליון דולר - שנה לאחר שזו רכשה אותן ב-1.5 מיליון דולר בלבד. כהן טוען, כי ABG קשורה ללבייב וכי העסקה הייתה דרך להעביר כספים מן החברה הציבורית לכיסו הפרטי.
בית המשפט המחוזי מרכז אישר הגשת תביעה נגזרת נגד לבייב ושבעה דירקטורים נוספים באפריקה בשורה של עילות. בית המשפט העליון קיבל את ערעור הדיקטורים ומחק אותם מן התביעה, והותיר נגד לבייב רק את עילות התרמית והפרת האמונים. במסגרת פסק הדין, גם עוסקים השופטים
יצחק עמית,
נעם סולברג ו
ענת ברון בסוגיה עקרונית של מתן פטור לבעל שליטה מתביעות עתידיות במסגרת הסדר חוב.
מדיניות משפטית
לבייב טען, כי לא ניתן כלל להגיש תביעה נגדו, שכן במסגרת הסדר החוב של אפריקה בשנת 2010 - בו הזרים לחברה 750 מיליון שקל - נכלל פטור מפורש מתביעות כולל בגין מעשים שלא היו ידועים לבעלי המניות בזמן אישור ההסדר. שלושת השופטים קבעו, כי לא ניתן להעניק פטור עתידי גורף מתביעות בטענה למעשי תרמית שלא היו ידועים בזמן אישור ההסדר, ולכן מצאו שניתן לתבוע את לבייב בעילה זו - אך לא בעילות של רשלנות והפרת חובת הזהירות.
עמית אומר: "כעניין של מדיניות משפטית, קשה להלום כי בית המשפט יפרש את התנייה ככוללת גם מעשי תרמית לא ידועים, שלא בא זכרם בתניית הפטור ובהסדר החוב, להבדיל ממעשי רשלנות או הפרת אמונים בתום לב. במצב הדברים הרגיל, אין אדם מוותר על מה שלא ידוע לו, ועל כן קשה להסיק ויתור לגבי תרמית שלבעלי המניות לא הייתה ידיעה קודמת לגביהם, ומבלי שהמילה תרמית נזכרה במפורש בתניית הוויתור". לצד זאת מדגיש עמית, כי הצדדים יכולים להסכים על פטור שכזה - אך עליהם לעשות זאת במפורש.
בנוגע לטענה זו במקרה הנדון אומר עמית, כי אכן קיימים בעסקה פגמים ותמיהות שיש לברר בהליך העיקרי, ויש לראות אותם כחלק מהתמונה הכוללת - ומכאן שכהן הוכיח לכאורה את עילת התרמית לצורך מעבר המשוכה של אישור התביעה הנגזרת. עם זאת קובע עמית, כי לא ניתן לאשר את התביעה בעילה זו נגד הדירקטורים, וזאת בעיקר משום שלא הוכח שהעסקה הובאה לאישור הדירקטוריון. עוד הוא אומר, כי בבקשה המקורית הוזכרו הדירקטורים כמקשה אחת, ללא אבחנה בין חלקו הנטען של כל אחד מהם, וזהו ליקוי שלא ניתן להשלים עימו.
בהקשר זה אומר עמית, לאחר שהוא מציין את החובות המוטלות על הדירקטור בעידן הממשל התאגידי: "לצד העלאת רף חובת הזהירות והמיומנות של הדירקטור, שומא עלינו לזכור גם את הצד השני של המטבע, או של המטוטלת, ולהישמר מפני הרתעת-יתר של דירקטורים. זו עשויה לבוא לידי ביטוי הן בחשש מקבלת החלטות ונטילת סיכונים עסקיים לטובת החברה והן בחשש למלא את תפקיד הדירקטור".
שאלת התניית הפטור
סולברג הסכים עם עמית, אם כי לדעתו יש לצמצם את תניית הפטור בהסדרי חוב: "ראוי להבהיר ולקבוע באופן החלטי כי אין להשלים עם אישור של תניית פטור מעין זו, הן למעשי תרמית, הן למעשים של הפרת חובת אמונים שלא בתום לב, שאינם ידועים בעת עריכת ההסדר... אישור של מתן פטור להפרת חובת אמונים בחוסר תום לב עלול להביא ל'מדרון חלקלק' ביחס לתמריצים הניתנים לנושאי משרה ובעלי שליטה"... במידה והצדדים מעוניינים לכלול בהסדר חוב גם פשרה כספית על מעשים שכאלו, שלגביהם ניתן גילוי מלא ומפורט, אציע לעשות זאת בהסכם או בנספח נפרד".
עוד אומר סולברג, בדומה לעמית, כי אין לאשר תביעה נגזרת המבוססת על "רסיסי מידע". עם זאת, הוא ממשיך, בניגוד לעמית הדורש בשלב האישור שבית המשפט יקיים "בדיקה מקדמית מחמירה ומעמיקה" - הוא עצמו סבור, כי "גם בסוגיה זו יש להישמר שלא לנטות לצד המחמיר יתר על המידה".
ברון מצטרפת לדעתו של עמית בנוגע לרף ההוכחה בשלב אישור הבקשה: "כבר בשלב האישור של תביעה נגזרת שומה על המבקש להניח תשתית לכאורית מתאימה, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית, לעילות התביעה הנטענות על ידו". ברון גם סבורה, כי על בית המשפט למעט להתערב בהסדרי חוב, וזאת כדי לעודד הבראה של חברות. היא גם מסכימה עם עמית, שעקרונית יכולים הצדדים להעניק פטור גם מתביעות על מעשי תרמית שיתגלו בעתיד, אך לדעתה יש לנסח פטור כזה בפירוט רב, ולא להסתפק באמירה כוללנית כמו לגבי עילות של רשלנות והפרת חובת אמונים בתום לב.
את אפריקה-ישראל ייצגו עוה"ד
דורון דן, יעל מושקוביץ
ודנה שוורץ-אשתר, את לבייב והדירקטורים ייצגו עוה"ד
רם כספי וירון קוכמן, ואת כהן - עו"ד מנחם גלברד.