העליון נותן מרווח לפתיחת הסכם שומה

גדל מספרם של שופטי בית המשפט העליון הסבורים, כי אין להגביל בצורה חריפה את יכולתו של מנהל רשות המיסים לפתוח שומות לפי סעיף 147 לפקודת מס הכנסה. השופטים מני מזוז ונעם סולברג מצטרפים (יום א', 10.5.15) לעמדתם של המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין והשופט עוזי פוגלמן, מול דעתו של השופט יורם דנציגר ולפיה השימוש בסעיף זה אפשרי רק במקרים חריגים.

מזוז אומר, כי גם כאשר מדובר בשומה בהסכם - יכול מנהל הרשות להתערב בה, אם כי על-פי כללי ההגינות החלים על כל רשות שלטונית. "לטעמי, אין לראות הסכמה או הסכם פשרה בין פקיד שומה לנישום לגבי חבותו במס של האחרון כהסכם רגיל הנשלט על-ידי דיני החוזים הכלליים", הוא אומר. לדעת מזוז, כאשר הנישום חותם על הסכם שומה - הוא מביע מכללא את הסכמתו לכך שבמקרים המתאימים יתערב מנהל המיסים ויפתח את ההסכם.

סולברג אומר: "סמכותו של מנהל רשות המיסים המעוגנת בסעיף 147 לפקודה היא רחבה, ואין מקום לקטגוריזציה נוקשה של עילות ונסיבות שיצדיקו את הפעלת סמכותו של המנהל לפי סעיף זה. עמדה זו מתחייבת לדעתי, בראש ובראשונה, מתכליתו של סעיף 147 לפקודה, שעניינה במתן אפשרות פיקוח ובקרה למנהל על החלטות הכפופים לו, ואשר יש בה כדי 'לרכך' את אינטרס ההסתמכות של הנישום, אף כאשר בשומה שהיא פרי הסכמה בין הצדדים עסקינן".

דנציגר אומר, כי אף שהוא מסכים עם מזוז וסולברג שבמקרה הספציפי היה מקום לפתוח את הסכם השומה, הוא מדגיש שעמדתו העקרונית לא השתנתה: אפשר לפתוח שומה שבהסכם רק אם הרשות תוכיח שההסכם התבסס על מידע מוטעה שמסר הנישום, ולא במקרה בו נפלה טעות מצידו של פקיד השומה.


לא זכות אלא חובה


הדברים נאמרו בהחלטת בית המשפט העליון לקבל את ערעורו של מנהל רשות המיסים, משה אשר, ולאשר את ביטולו של הסכם השומה שנערך עם יגאל צבי אייזינגר בנוגע לאופציות שקיבל בשנת 2001 מהחברה בה הועסק. בית המשפט קובע, שההסכם היה מנוגד להוראות החוק ולמדיניות רשות המיסים, יצר העדפה לא מוצדקת של אייזינגר כלפי עובדים אחרים וגרע מקופת המדינה 2 מיליון שקל.

מזוז אומר: "העובדה שפקיד השומה התרשל בתפקידו כאשר התעלם מהנחיות היועץ המשפטי לרשות ולא נועץ עם המחלקה המשפטית ועם המחלקה המקצועית ברשות המיסים בטרם כריתת ההסכם, כפי שהיה עליו לעשות לפי נהלי הרשות, אין בה כדי לשלול ממנהל רשות המיסים הפעלת סמכותו לפי סעיף 147, שהרי למקרים כאלה בדיוק נועדה סמכות הפיקוח". הוא מציין עוד, כי לאייזינגר הייתה תרומה להחלטה הפגומה, שכן הוא לא הציג בפני פקיד השומה את החלטת המיסוי בעניינו, למרות שידע שההסכם נוגד את אותה החלטה.

"בנסיבות אלה, לא רק שהמנהל היה רשאי להפעיל את סמכותו לפי סעיף 147 לפקודה, אלא היה חייב לעשות כן, ואלמלא עשה כן היה חוטא לתפקיד הפיקוח שהוטל עליו על-ידי המחוקק, שהרי למניעת מצבים כאלה נועדה הסמכות", קובע מזוז. אייזינגר חויב בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. את רשות המיסים ייצג עו"ד קמיל עטילה, ואת אייזינגר - עו"ד אליעזר צוקרמן.