העליון: הוצאות לא חוסמות תביעת עובדי ציבור

הטלת הוצאות על מי שתבע עובדי ציבור והפסיד, אינה מהווה מחסום בפני הגשת תביעות כאלו. כך אומר (14.5.15) שופט בית המשפט העליון, צבי זילברטל.

עו"ד אייל אבולעפיה הגיש תביעה נגד המשטרה ונגד שני שוטרים, בטענה לנזקים שנגרמו לו בשל מעצר שווא. בפסק דין חלקי קיבל בית משפט השלום את עמדת המשטרה בדבר חסינותם של השוטרים, מחק את התביעה נגדם וחייב את אבולעפיה לשלם לכל אחד מהם הוצאות בסך 5,000 שקל. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של אבולעפיה וזילברטל דחה את בקשתו לערער לעליון.

מעבר לכך שאין מקום לדיון בגלגול שלישי בנושא, אומר זילברטל, בית המשפט הטיל את ההוצאות לאחר שהתרשם מאופן ניהול ההליך ומהשפעתו על הצדדים. על המקרה הספציפי הוא אומר:

"בסופו של יום שני נתבעים (השוטרים) הועמדו על-ידי המבקש בפני סיכון של חיוב בפיצויים, ולאחר הגשת התביעה נמצא כי דין התביעה כלפיהם להידחות, מטעם זה או אחר, במידה זו או אחרת של הסכמה מצד המבקש-התובע. במצב דברים זה, אין לומר שחיוב התובע בהוצאות משפט לזכות אותם נתבעים הוא בגדר תוצאה שאין להשלים עימה עד שנכון יהיה לבחנה גם בבית משפט זה. נהפוך הוא - ככלל זכאי מי שזכה בדין להחזר הוצאות".

ברמה העקרונית מוסיף זילברטל: "אין בידי לקבל את טענתו של המבקש לפיה חיוב בהוצאות מהווה מחסום מפני הגשת תביעות נגד עובדי ציבור. סמכותה של הערכאה הדיונית לחייב בהוצאות
אמנם עלולה להציב משוכה בפני התובע הפוטנציאלי (למקרה שלא יזכה בדין), בכל תביעה ולאו-דווקא בתביעה נגד עובדי ציבור, אך עם זאת לחיוב בהוצאות יש גם תפקיד משמעותי במניעת חסרון כיס לצד הזוכה ובמניעת הליכי סרק". לבסוף אומר זילברטל, שרק לפנים משורת הדין אין הוא מחייב את אבולעפיה בהוצאות בשל בקשת רשות הערעור.