רווחי אקוויטי נכללים בחישוב הרווחים הראויים לחלוקה מתוכם יכולה חברה לחלק דיבידנד. כך קובע (יום ב', 22.6.15) בית המשפט העליון.

הסוגיה שנדונה בפסק הדין הייתה, האם רווחי אקוויטי - דהיינו רווחים חשבונאיים בלתי מחולקים בחברות-בנות - מהווים חלק מהרווחים הראויים לחלוקה של חברת-האם. לסוגיה זו יש השלכות בתחום המס, שכן בחלק מן השנים היה שיעור מס מופחת על דיבידנדים - בתנאי שחולקו מתוך הרווחים הראויים לחלוקה.

השופט אורי שהם אומר, כי הנקודה המרכזית היא פרשנות המונח "רווחים שנתחייבו במס" בהקשר זה, כפי שהוא מופיע בפקודת מס הכנסה. הוא מקבל את פרשנות הנישום, לפיה מונח זה "כולל את כל הרווחים שנכללו בדוחות החברה, כל עוד רווחים
אלו נתחייבו במס סופי שניתן היה לחייבם, אף אם חיוב זה נעשה אצל אחר". לעומת זאת, אומר שהם, קלושה פרשנות רשות המיסים ולפיה הכוונה היא אך ורק לרווחיה של החברה המחזיקה שהתחייבו במס.

שהם מסכם: "שומה עלינו לזכור כי התכלית העומדת בבסיס החלופה המיסויית היא למנוע מהכנסות חשבונאיות לחמוק מרשת המס. בהתאם לכך, סבורני כי יש להכליל את רווחי האקוויטי, במסגרת חישוב הרווחים הראויים לחלוקה, בהתאם לחלופה
המיסויית, שעה שברור שאין מדובר בהכנסה שתילכד ברשת המס בעתיד. ויודגש, לעניין זה, כי יש צורך בבדיקה פרטנית מדוקדקת ונפרדת בכל מקרה ומקרה, בגדרה תבחן השאלה האם רווחי האקוויטי נתחייבו במס הסופי שניתן לחייב אותם".

הדברים נאמרו בהחלטתו של בית המשפט העליון לדחות את ערעורו של פקיד השומה למפעלים גדולים על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניינו של אורן ז'ורבין, מבעלי משרד הפרסום דחף. בשנת 2009 חילקה דחף לבעליה דיבידנד של 34 מיליון שקל, מתוכו קיבל ז'ורבין מחצית.

ז'ורבין הצהיר על הדיבידנד בחייב במס של 12% בלבד, אך הפשמ"ג טען שאין להביא בחשבון את רווחי האקוויטי של דחף מחברות-הבנות שלה. לפיכך קבע הפשמ"ג, כי הרווחים הראויים לחלוקה היו 5 מיליון שקל בלבד, חלקו של ז'ורבין בהם הוא 2.5 מיליון שקל, ועליו לשלם מס מירבי (של 25%) על 16 מיליון שקל מתוך הדיבידנד. ערעורו של ז'ורבין התקבל במחוזי וכעת כאמור גם בעליון.

המדינה חויבה בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין והשופט מני מזוז הסכימו עם שהם. את הפשמ"ג ייצג עו"ד קמיל עטילה, ואת ז'ורבין - עוה"ד דורון לוי ואיתן לדר.