חובות אבודים אינם מזכים בהחזר מס קנייה - קובע (יום ד', 24.6.15) בית המשפט העליון. מדובר במקרים בהם חברה שילמה מס קנייה, אך לא הצליחה בסופו של דבר לקבל את התמורה בעד המוצרים שמכרה (ואשר במחירם ללקוח כלול מס הקנייה).

השופטת אסתר חיות קיבלה את ערעורה של המדינה וקבעה, כי חברת טמפו לא הייתה רשאית לקזז בשנים 2005-2001 מס קנייה בסך 800,000 שקל על מכירת בירה שתמורתה לא שולמה לה. מסקנתה של חיות מבוססת על שני אדנים עיקריים: לשון החוק ותכליתו.

מבחינת לשון החוק אומרת חיות, שחוק מס קנייה כלל אינו מתנה את תשלום המס בקבלת התמורה. לפי לשון החוק, העברת הבעלות בטובין החייבים במס יוצרת את החיוב, גם אם הוסכם מראש שהעברת הבעלות תבוצע רק לאחר תשלום התמורה. מכאן נגזרת המסקנה, כי כאשר הוסכם שהבעלות תועבר עם מסירת הטובין ללא תלות בתשלום התמורה - ודאי שחלה החובה במס קנייה.

מבחינת תכלית החוק אומרת חיות, כי מס קנייה נועד לפצות את הציבור על נזקים הנגרמים לו בשל השימוש במוצרים עליהם מוטל המס. כיוון שכך, אין זה משנה האם המוכר קיבל את התמורה או לא, שכן הנזק לציבור - במקרה זה עקב צריכת אלכוהול - נגרם בכל מקרה.

חיות מדגישה, כי יש להבחין בין חוק מס קנייה לבין חוק מע"מ, בעניינו הכיר בית המשפט העליון בחובות אבודים. זאת, משום שבאותו פסק דין קבע בית המשפט, שלשון החוק מאפשרת הכרה כזו, ופרשנות שתימנע ממנה תהווה חוסר צדק. לעומת זאת, לשונו של חוק מס קנייה אינה מאפשרת הכרה בחובות אבודים, ויש צדק בכך שהמס ישולם בכל מקרה בשל הנזקים הנגרמים לציבור.

המשנה לנשיאה, אליקים רובינשטיין, הסכים עם חיות בתוצאה ובהנמקה בעניין לשון החוק, אם כי הסתייג מההנמקה בנוגע לתכליתו בציינו, שמס קנייה מוטל למשל גם על רכיבים אלקטרוניים וטלפונים סלולריים. השופט נעם סולברג הצטרף לעמיתיו. טמפו חויבה בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל. את המדינה ייצג עו"ד קמיל עטילה, ואת טמפו - עוה"ד אביגדור דורות ואסתי ליבא.