שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, יוסף בן-חמו, קיבל עדות שמיעה והרשיע על פיה נהג בעבירת הריגה - אך למעשה היו לא פחות משבעה נימוקים שהיו צריכים להביא אותו לפסול את הראיה. כך קובע (יום ב', 6.7.15) שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל.

סופיאם סעאידה, נהג משאית תובלה, גרם ביולי 2011 לתאונה קשה בכביש הבקעה בה נהרג השוטר יצחק אלבז, שוטר אחר נפצע קשה והוא עצמו ושוטרים נוספים נפצעו קל. בן-חמו קבע, כי סעאידה הוביל במשאיתו משקל כולל (של המשאית ושל מטען האשפה שהיה בה) של 71.5 טון - 21% יותר מהמשקל המירבי המותר. לדבריו, עובדה זו לצד אחרות מלמדת שסעיאדה היה צריך לצפות את התאונה, ולכן הורשע בהריגה ונדון ל-45 חודשי מאסר.

הן בבית המשפט המחוזי והן בערעור טען הסניגור, עו"ד גיל משה, כי תעודת השקילה של המשאית הייתה עדות שמיעה - שכן היא הוגשה בידי מנהל התפעול של חברת אמניר (בה הועסק סעאידה) ולא בידי מי שביצע את השקילה בפועל. בן-חמו דחה טענה זו, אך הנדל קיבל אותה, בציינו שבעה נימוקים לכך שהתעודה אינה קבילה:

1. העדר תשתית עובדתית שתוכיח שהמדובר ברשומה מוסדית, כפי שטענה המדינה.

2. לא התקיימו התנאים המאפשרים להכיר בתעודה כרשומה מוסדית, תנאים הקבועים בחוק.

3. בן-חמו פגע בזכויותיו של הנאשם, כאשר לא אפשר לסניגורו לחקור את מי שביצע את השקילה ולהביא מומחים משלו.

4. למרות טענותיו החוזרות ונשנות של משה, בן-חמו כלל לא קבע עמדה בשאלה האם מדובר בעדות שמיעה.

5. מדובר במחלוקת מהותית עימה לא יכול היה סעאידה להתמודד כיאות.

6. אי-בירור הסוגיה על-ידי שמיעת עדים עלול לגרום לעיוות דין.

7. לא ניתן היה להציג שאלות מהותיות, כגון מדוע התאפשר לסעאידה לצאת לדרכו למרות המשקל העודף.

בשל כל אלו, פסל הנדל את תעודת השקילה, זיכה את סעאידה מאשמת הריגה והרשיע אותו בגרימת מוות ברשלנות, תוך שהוא מחזיר את התיק לבן-חמו לגזירת העונש. השופטים יורם דנציגר ועוזי פוגלמן הסכימו עם הנדל. את המדינה ייצגה עו"ד תמר בורנשטיין.