תא"ל משה זנה: "אבטחת אסדות הגז - אינטרס לאומי"

"אספקת הגז לישראל היא אינטרס לאומי, ולכן אבטחתן של האסדות מוטלת על חיל הים." כך אמר (יום ב', 27.7.15) תא"ל משה זנה, ראש מספן ציוד בחיל הים, בכנס השני להנדסה ימית שהתקיים בטכניון. הכנס, שאורגן על-ידי פרופ' נתאי דרימר מהפקולטה להנדסת מכונות, נועד לייצר דיאלוג בין שלושה גורמים: חיל הים, התעשיות בתחום והטכניון.

נשיא הטכניון פרופ' פרץ לביא ציין כי "כבר בשנת 1938 הוקם בטכניון בית ספר ימי (nautical school), שבראשו עמד שלמה בלדינג. מספר הסטודנטים הכפיל את עצמו תוך שנים ספורות מ-40 ל-90. האגודה הבריטית למען פעילות ימית בפלשתינה העמידה לרשות בית הספר ספינת מפרשים במשקל 300 טון, ובשלב מאוחר יותר נרכשה גם יאכטה. בית הספר נסגר ב-1952 ולכן הפעילות המחודשת בהנדסה ימית, בראשות פרופ' נתאי דרימר, היא בגדר החזרת עטרה ליושנה."

תא"ל משה זנה, שהשלים בטכניון תואר ראשון ותואר שני, אמר כי "99% מהסחר עובר בים ו-65% מהתל"ג מיוצא דרך הים. לכן השמירה על נתיבי הים אינה רק אינטרס מסחרי אלא צורך לאומי, שכן אם מיכליות נפט יסרבו להתקרב לנמלי ישראל עקב שיקולים ביטחוניים - מצב שכמעט קרה במלחמת לבנון השנייה - זה איום על המשק הישראלי."

בעשור האחרון התברר כי בתחום "המים הכלכליים" של ישראל טמונה כמות עצומה של גז - מאות מיליארדי מ"ק (קוב) השווים עשרות מיליארדי דולרים. יתר על כן, קיים סיכוי סביר שמתחת למאגרי הגז נמצא נפט. "כבר כיום מספק הגז הימי 55% מהאנרגיה בישראל," אמר תא"ל זנה, "ובשנת 2020 הנתון הזה יעמוד על 65%. לכן מדובר בנכס אסטרטגי, וארגונים כמו חיזבאללה מבינים את זה מצוין. לכן המדינה משקיעה משאבים עצומים כדי להגן על נתיבי הים וכעת, לנוכח הפקת הגז, עליה לפעול כך בעניין האסדות והצנרת המובילה את הגז."

מארגן הכנס, פרופ' נתאי דרימר, הציג שיטה חדשה לתכן של סירות מהירות, שפותחה בטכניון. הוא סיפר כי ההשראה למחקר, שנעשה בטכניון בשיתוף פרופ' דניאל ריטל, "נולדה בזמן שירות המילואים שלי בחיל הים ב 2001. הבעיה שאנחנו מתמודדים איתה בפרויקט היא ה'סלאמינג' - חבטות חזקות שסופגת הסירה מהמים בהפלגה בים גלי. ההתנגשויות בנחיתת הגוף על המים, האורכות כ-50 מילי-שניות, מתרחשות עשרות פעמים בדקה ומפעילות עומס כבד על הסירה." פרופ' דרימר ושותפיו בפרויקט יצרו סימולציות של חבטות כאלה על-פי מערכי נתונים שונים (מהירות, מאפייני צורה ומשקל של הסירה, גובה הגלים וכו') וניסחו מודל שיכול לנבא את הדפורמציות והמאמצים בתחתית הסירה. "על סמך המחקר אנחנו מציעים דיאגרמות שמאפשרות לכל מהנדס כלי שייט לבדוק ולשפר את התכן שלו תוך התחשבות מדויקת באפקט עומס החבטות וחיסכון של עשרות אחוזים במשקל הגוף." סירת מחקר שהוצגה בכנס, ומיוצרת על-ידי השותפה התעשייתית למחקר (חברת סלע בע"מ) תשמש לאימות תוצאות הסימולציה בניסויי-ים בקנה מידה מלא.

פרופ' דרימר חי ונושם את הים ועובד בהנדסה ימית מאז גיל 14. בשנת 1986 החל לעסוק בפיתוח מתקנים לחקלאות ימית, ומאז עסק בין השאר בפיתוח כלי שיט לא מאויישים עבור רפאל, תכן מסוף לאוניות "גלנוע" בנמל חיפה ובמודלים לכל ההיבטים של הנדסה ימית בפיתוח נמלי חיפה ואשדוד. יחד עם אביו, משה דרימר ז"ל, תכנן את המצפה התת-ימי באילת. באוקטובר 2012 הצטרף לסגל הפקולטה להנדסת מכונות, ומאז הוא מוביל את תחום ההנדסה הימית בפקולטה.

מרצים נוספים ביום העיון היו ניר עלמני ממספנות ישראל (פלטפורמת תלת-ממד חדשה לתכן כלי שיט), רמ"ח כלי שיט אל"ם י' (יציבות כלי שיט בסערות), גיל ואנג מהפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון (פרויקט Rainbow Warrior III - מנועית-מפרשית באורך 58 מטר עבור ארגון גרינפיס), סגן בוריס רבנקוב, סא"ל שמואל שחק מחיל הים ("הקטנת גרר סטי"ל), ניקולס ביאליסטוקי מאנטרס ספנות ("ניסויי ים לכלי שייט מסחרי מנקודת מבט של הבעלים"), קמ"ד צוללות סרן ל' ("חישובי חוזק בעת הספנת כלי שייט"), וסא"ל (מיל') ז'ק ינאי, בוגר המחזור הראשון של המגמה להנדסה ימית בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, מהתעשיה האוירית לישראל ("דבורה סימן 4").