היום לפני 96 שנים, נחתמה והתקבלה באופן רשמי חוקת רפובליקת ויימאר.
בתום מלחמת העולם הראשונה, על-מנת לייצב ולבסס את השלטון החדש, היה צורך בכינון חוקה, והממשלה החליטה לאמץ את הנוסח שגובש בעיר ויימאר, על פיו נקבע כי המדינה היא רפובליקה, וכי הסמכות הפוליטית נובעת מהעם. לחוקה היו שתי מגמות עיקריות: להתנתק מהרוח הפרוסית המיליטריסטית, ולשמור על אחדות גרמניה כיחידה מדינית ולא כאוסף של ממשלות מקומיות, וזאת מבלי לבטל את המבנה הפדרלי שלה.
במסגרת המגמות האלו, הוכרזו בחוקה עקרונות ליברליים, כדוגמת, שוויון בפני החוק, שמירת חרות הפרט וחופש הדיבור.
חוקת ויימאר נחשבת כאחת ההצהרות ששמו דגש רב ביותר על זכויות האדם וחירויותיו. בינה לבין המציאות שהתקיימה בפועל שרר פער במהלך שנות קיומה, קיום שהגיע אל קיצו ב-30 בינואר 1933, עת עלה
אדולף היטלר לשלטון.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
