שלוש חברות כנסת וחבר כנסת אחד, כולם עיתונאים לשעבר, הגישו הצעת חוק שתעגן בחקיקה הראשית את חרות הביטוי של עיתונאים.
על-פי הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – חרות הביטוי), התשע"ה–2015 תיקון סעיף 113, של חברי הכנסת
שלי יחימוביץ',
מרב מיכאלי,
קסניה סבטלובה ו
מיקי רוזנטל, יוחלף הסעיף שאושר השבוע על-פי הצעת ח"כ
ישראל אייכלר - האוסר על עיתונאים להביע דעתם בגוף שידור ציבורי - במקומו יכתב: "עיתונאי השידור הציבורי יהנו מחופש ביטוי מוחלט, ויפעלו על-פי מיטב שיקול דעתם המקצועית למימוש זכותו של הציבור לדעת. עיתונאי השידור הציבורי יחתרו לגילוי האמת, לחשיפת עוולות, עיוותים, אי-צדק ושחיתות - בלא מורא ובלא משוא פנים".
"תיקון זה נועד לעגן את חרות הביטוי וחופש העיתונות בשידור הציבורי. הסעיף המוצע מגדיר באופן הנהוג בעולם המערבי, החופשי והדמוקרטי, את היסודות של חרות הביטוי השמורה לעיתונאים. איסור על הבעת דעה מעקר מכל תוכן את העבודה העיתונאית לסוגיה, הן בשידור ציבורי והן בכלי תקשורת בבעלות פרטית, בתקשורת המשודרת, המקוונת והמודפסת. איסור כזה מעניק בפועל בידי הממונים כלי חסר גבולות לדיכוי ולענישה של עיתונאים, שכן כמעט כל מלה נאמרת היא בגדר עמדה כלשהי", ציינו חברי הכנסת בדברי ההסבר שצירפו להצעת החוק.
לדבריהם, חרות הבטוי של העיתונאים אינה עומדת בסתירה לאתוס המקצועי של העיתונאי, לחובה להגינות ולמקצועיות, ולצורך בהצגת מגוון דעות במדיום. "אולם, כל אמירה טומנת בחובה תפיסת עולם, וברור לכל בר דעת כי החוק בנוסחו הנוכחי אינו מאפשר עבודה עיתונאית ולו הפשוטה ביותר, כגון שאילת שאלות, ביצוע תחקיר או מתן פרשנות להתרחשויות", טענו.
עוד הוסיפו כי
חופש הביטוי של התקשורת הוא אחד היסודות הבסיסיים ביותר של משטר דמוקרטי, ועד כה לא עוגן במפורש בחקיקה בישראל. "עיגונו כעת בחוק השידור הציבורי יהווה סמן חיוני גם עבור כלי תקשורת אחרים. כמו-כן, עיגון מפורש זה יגן על מקצועיותם ועל חובת הנאמנות של העיתונאים כלפי הציבור, כנגד לחצים המופעלים הן מידי בעלי כוח פוליטי והן מידי בעלי הון".