שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
דוד רוזן, הרשיע (יום א', 6.9.15) את ג'קי בן-זקן ואיתן אלדר בהרצת מניית חברת מנופים פיננסיים, בשליטתו של בן-זקן, באוקטובר-נובמבר 2010 כדי להביא להכנסתה למדד ת"א 100. השניים הורשעו בשבע עבירות של השפעה בתרמית על ניירות ערך, בקשירת קשר לביצוע פשע ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
באותה עת החזיק אלדר (יחד עם רועי גיל) ב-6% ממניות חברת מאקפל שבשליטת מנופים. קולנברנר היה מיודד עם אלדר ופעיל גם הוא בשוק ההון. באוקטובר 2010 פרסמה מנופים תשקיף מדף, שנועד להעלות את אחזקות הציבור בחברה ל-20%, ולטענת המדינה אלדר וקולנברנר רכשו מניות בהנפקה.
בלב כתב האישום עמדו פעולות שביצעו השלושה במניות מנופים, כאשר לטענת המדינה המטרה הייתה פלילית - להשפיע בדרכי תרמית על שעריה. טענת ההגנה הייתה, שמדובר היה בפעולות עסקיות לגיטימיות, ללא כוונה פלילית, ושמניית מנופים הייתה נכנסת למדד ת"א 100 גם בלא פעולות אלו.
לטענת המדינה, אלדר היה אחראי להרצת המניות במימונו של בן-זקן, ופעל בשיתוף פעולה עם קולנברנר. אלדר רכש מניות של מנופים ומכר אותן לטימור בן-יהודה, שהיה מקורב לאברהם ננקשווילי, שותפו של בן-זקן בשליטה במנופים. לטענת המדינה, בן-יהודה היה איש קש; ההגנה טענה, כי הוא השקיע בצורה אמיתית את כספו-שלו ברכישת המניות.
קולנברנר זוכה מאישום זה לאחר שלא הוכחה כוונתו הפלילית, למרות שרוזן קובע שהוא שיקר בחקירתו ברשות ני"ע. סניגוריו אמרו, כי אין דרך לפצות אותו על שנות הסבל שעברו הוא ומשפחתו, לאחר שבית המשפט קיבל את הטענה לפיה לא היה שותף להרצה ולא היה מעוניין בה.
רוזן אומר: "בעת הרלוונטית הונעו הנאשמים במניעים אישיים להביא לכניסתה של מניית מנופים למדד ת"א 100. מכלל התמונה העובדתית שנצטיירה בבית משפט ניתן ללמוד על הקשר הפלילי שנקשר בין נאשמים 1 ו-2 להעלאת שער מניית מנופים בפעולות יזומות ומכוונות של רכישת מניות מנופים במהלך המסחר בבורסה במטרה להביא לכך שמניית מנופים תעמוד בתנאים לכניסה למדד ת"א 100 במועד הקובע לעידכון המדד".
רוזן מבסס את ההרשעה במידה רבה על האזנות סתר שנעשו לבן-זקן ואלדר, באומרו שלא ניתן לקבל את הסבריהם בדיעבד לדברים הברורים שאמרו באותן שיחות ואשר מהם עולה כוונת ההרצה. לדבריו" "החומה שביקש נאשם 1 להקים בין 'השקעתו' של טימור בן-יהודה לבין התחרות או ההתמודדות על הכניסה למדד ת"א 100 – מנוקבת ככברה". כראיות תומכות מציין רוזן בין היתר את התנהגותם של בן-זקן ואלדר, אותה הוא רואה ה"השתקפות קלאסית של התנהגות מפלילה".
עוד אומר רוזן, כי בחקירתו ברשות ניירות ערך ניסה בן-זקן ליצור את הרושם כאילו אין לו ידע במושגים בסיסיים בשוק ההון, ולמעשה ניסה להרחיק את עצמו מהמעשים המתוארים בכתב האישום - דבר המעיד לכך שהוא ידע שמדובר במעשים פליליים. רוזן קבע, כי בן-זקן החליט שלא לומר את האמת בעדותו בבית המשפט, ועומד על כך שחלק מתשובותיו היו עדות כבושה שנמסרה לראשונה רק בבית המשפט, ו"ריבוי גרסאותיו משקף את מצוקתו". והוא מסכם: "גרסתו בבית משפט דינה להידחות. לא ניתן ליתן כל משקל לעדות נאשם 1 בבית משפט".
על עדותו של אלדר ברשות אומר רוזן, כי כמו בן-זקן גם הוא "ביקש להרחיק עצמו משותפו לקשר הפלילי. ניסיונו של נאשם 2 להרחיק עצמו במהלך חקירתו ברשות מפעילותו האינטנסיבית בשוק יחד עם נאשם 1, מצביעה על הכרתו ומודעותו לשותפותו הפלילית עם נאשם 1 להשפיע בדרכי תרמית על שער מניית מנופים". הוא קובע, כי לא ניתן לסמוך על עדותו של אלדר, ושקריו אף מחזקים את ראיות המדינה.
כתב האישום פירט את העסקות שביצעו אלדר וקולנבנר במניות מנופים, אשר הביאו לעמידתה בתנאי הסף ולהכנסתה למדד ת"א 100. בשבועות הבאים, נטען עוד, פעלו אלדר וקולנברנר כדי למנוע ירידה בשערי מניות מנופים. המדינה ייחסה לשלושה עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, השפעה בתרמית על שערי ניירות ערך וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. אלדר וקולנברנר זוכו מחמת הספק מאישום זה.
את המדינה ייצגו עוה"ד אמיר טבנקין ואלה בנישתי-בלפר; את בן-זקן ייצגו עוה"ד נבות תל-צור,
ירון ליפשס, ליה גוני, שרון קליימן והילה פרנקו; את אלדר ייצגו עוה"ד מיכל רוזן ושי אילון; ואת קולנברנר - עוה"ד
אילן סופר ומיכל דיאמנט.