המשטרה הרסה ראיות והשמידה סמארטפונים

המשטרה תשלם 90,000 שקל לבעלי מוסך לאחר שחלפים שתפסה במוסכו כמוצגים בחקירה נגדו, ניזוקו כאשר הוחזקו ברשותה ושוב לא ניתן היה להשתמש בהם. שופטת בית משפט השלום בירושלים, תמר בר-אשר צבן, דחתה את רוב תביעתו של בעלי המוסך וקיבלה רק את החלק שנגע לנזק לחלפים.

יובל גילה, שטיפל בין היתר באופנועים של המשטרה, נחשד בשנת 2002 בהחזקת חלפים גנובים, הועמד לדין כעבור שנה וזוכה בשנת 2004. הוא תבע מהמדינה 600,000 שקל בטענה שהעמדתו לדין הייתה רשלנית, שהחלפים שתפסה המשטרה ניזוקו ושהמשטרה חדלה לעבוד עימו עד זיכויו.

בר-אשר צבן מייחדת את רוב פסק הדין לדחיית טענותיו של גילה נגד העמדתו לדין. היא קובעת, שהעובדה שזוכה אינה מלמדת על רשלנות בעצם הגשת כתב האישום, שכן בדיקת התנהגות הרשויות צריכה להתייחס למידע שהיה בידיהן בזמן אמת ולא בחוכמה שבדיעבד. במקרה זה, נתפסו במוסך למעלה מ-350 חלפים שגילה סירב להסביר את מקורם, ורק במשפט הוא מסר את גירסתו. לנוכח הראיות שהיו אז בידי המדינה, מסכמת בר-אשר צבן, העמדתו לדין של גילה לא הייתה נגועה ברשלנות.

בנוגע לחלפים, אומרת בר-אשר צבן כי אין מחלוקת שהם ניזוקו ללא תקנה כאשר היו בידי המשטרה וברור שהמשטרה הייתה אחראית לשלמותם. היא מאמצת את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט וקובעת, כי בערכים ריאליים מסתכם הנזק בקרוב ל-90,000 שקל.

בשאלת חידוש העבודה עם המוסך מציינת בר-אשר צבן, כי לאחר הזיכוי חזרה המשטרה לשלוח אופנועים למוסך של גילה, אם כי בהיקף נמוך מאשר לפני העמדתו לדין. אולם מדובר בנזק שולי בלבד, שכן עוד לפני פתיחת ההליכים נגד גילה הועבר הטיפול באופנועים של סאן יאנג למוסך אחר, והוא היה מקבל רק את הטיפול באופנועי הונדה. זאת ועוד: מאחר שלא הייתה רשלנות בהעמדתו לדין, ממילא הייתה המשטרה רשאית שלא לעבוד עימו בתקופה זו.

מאחר שהתביעה נדחתה ברובה הגדול, לא פסקה בר-אשר צבן הוצאות לטובתו של גילה. את גילה ייצג עו"ד יגאל חברוני, ואת המדינה - עו"ד מורן בראון.