מנהל החטיבה הקמעונאית בבנק מזרחי-טפחות וסמנכ"ל הבנק, ישראל אנג'ל, הוא בין האחראים בעקיפין למעילה בת מיליוני שקלים שביצע שחר נאוס, שהיה מנהל סניף הבנק בכרמיאל. כך קובע (15.10.15) שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, עאטף עיילבוני, שהטיל על הבנק אחריות של 50% למעילה.

נאוס גנב מהבנק מיליוני שקלים עד שהמעילה התגלתה במקרה בשנת 2011, ואז נמלט לחו"ל. עיילובני מותח ביקורת חריפה על מחדליו של הבנק וקובע, שהתנהלות נאותה מצידו הייתה יכולה לגלות את המעילה זמן רב קודם לכן ולצמצם את הנזק שגרמה.

תחילה מציין עיילבוני, שנציגי הבנק שהופיעו בפניו גלגלו את האחריות זה על זה. בקר מרחב צפון, מרדכי דגן, טען שהאחריות הייתה של מנהלת החטיבה, אביבה שייבה, ואילו מנהל מרחב הצפון, דוד אלון, טען שהאחריות מוטלת על יחידת הביקורת של הבנק.

דגן היה בשנים 2009-2008 מנהל סניף עכו והממונה הישיר על נאוס, אך רק בדיעבד גילה שנאוס זייף מסמכים בחתימתו ונטל הלוואה של 1.2 מיליון שקל. הדבר נעשה כאשר דגן היה בחופשה ממושכת, ועיילבוני דוחה את טענתו לפיה לא יכול היה לבדוק כל מה שהתרחש בהעדרו. לדבריו, לא ניתן להשלים עם מצב בו פעולות חריגות של עובדי הסניף אינן מאותרות ואף לא ננקטים אמצעים למניעתן מראש.

עוד עומד עיילבוני על הלוואה בסך 7 מיליון שקל שאישר אלון לפי המלצתו של נאוס באחד החשבונות ששימשו לביצוע המעילה. אלון נתן את אישורו בשעת לילה מאוחרת בהיותו בחו"ל, מבלי שהבטוחות נבדקו. כאשר אלון אימץ את המלצת הכפופים לו בלא כל בדיקה משלו, קובע עיילבוני, הוא הפר את החובה המוטלת עליו מעצם תפקידו.

אותה הלוואה, ממשיך עיילבוני, אושרה גם בידי אנג'ל על יסוד המלצותיהם של נאוס ואלון, וגם הוא לא טרח לבדוק בעצמו את נתוניה. אנג'ל אף העיד שוועדת האשראי בראשותו מסתמכת על הבדיקות שביצעו הגורמים שקדמו לה, ועיילבוני תוהה מדוע אם כך בכלל יש צורך באישורה של הנהלת הבנק. הוא מדגיש:

"גורם שנדרש לפקח על פעולות מנהל הסניף ולאשר בקשת אשראי המובאת בפניו - עליו לבדוק הן את נתוני הבקשה והן את אמיתות הנתונים המובאים לפניו במסגרת הבקשה, והוא אינו 'חותמת גומי' המאשר באופן אוטומטי המלצות המועברות אליו.

"...הדרישה לאישור נוסף של בקשת האשראי על-ידי גורמים בכירים מחוץ לסניף, בייחוד מקום בו מדובר באשראי בסדר גודל כה עצום, כוללת בחובה גם דרישה לפקח על נתוני הבקשה ואמיתותם. משלא עמדו בכירי הבנק בדרישה המוטלת עליהם, הן במישור הנהלת המרחב והן במישור החטיבה הקמעונאית, ומשכשלו בפיקוח על אמיתות נתוני בקשת האשראי שהגיש נאוס, הרי שברור כי אותם גורמים התרשלו בתפקידם וכי ניתן לייחס את רשלנותם לבנק, הנושא באחריות שילוחית למעשיהם".

עיילבוני מוסיף וקובע, כי האחריות מוטלת גם על מערך הביקורת של הבנק, אשר בדק פעמיים את חשבונותיו של אברהם אלג'ם - באמצעותם בוצעה המעילה. מאחר שמועלים מכירים את מערך הביקורת, מציין עיילבוני, הרי שזו חייבת להיות אקטיבית ומוצלבת, שאם לא כן - היא תאבד את האפקטיביות שלה. ביקורת שאינה מגלה אי-סדרים, היא ביקורת שלא קיימה את תכליתה; במקרה זה, נכשלה הביקורת כישלון חרוץ.

בנק מזרחי נתון אמון עיוור בנאוס, אומר עיילבוני, והדבר הקהה את האפקטיביות של הפיקוח על פעולותיו. מאחר שעמדו לרשות הבנק כלים לעריכת ביקורת ראויה ולמזעור הנזקים, ומאחר שרק אחרי המעילה הודק הפיקוח על מנהלי הסניפים, הרי שיש להטיל על הבנק אחריות מהותית - פוסק עיילבוני, שקבע שהאחריות של הבנק תהיה בשיעור 50% מהמעילה.

את המחצית השנייה של האחריות הטיל עיילבוני על אלג'ם, חבר ותיק של נאוס, אשר על שמו נפתחו מספר חשבונות בהם נותר חוב של 12 מיליון שקל בעקבות המעילה. עיילבוני דחה את טענתו של אלג'ם לפיה לא ידע על פתיחת החשבונות ועל המתרחש בהם, בציינו בין היתר שאלג'ם קיבל מהבנק דיווחים שוטפים אך לא טרח לקרוא אותם.