חברת חשבים תוכל להציע מפתוח של פסקי הדין בשירות "תקדין". בג"ץ פסל (יום א', 15.11.15) את דרישת הנהלת בתי המשפט, לפיה החברה תתחייב שלא לבצע מפתוח שכזה כתנאי לגישה למערכות המידע של בתי המשפט.

המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין פותח באומרו, כי הנהלת בתי המשפט לא יכולה לפגוע בחופש העיסוק של חשבים בלא הסכמה בחקיקה ראשית - וזו אינה מצויה בידיה, שכן תקנות העיון הן חקיקה-משנה בלבד. עוד הוא אומר, כי העובדה שחשבים הסכימה בשנת 2008 למגבלות שונות, אינה מעניקה להנהלת בתי המשפט את הסמכות להטיל עליה כעת מגבלות נוספות ובלתי-חוקתיות.

את רוב פסק דינו מייחד רובינשטיין לשאלה האם הטלת האיסור - שנועד למנוע פגיעה בפרטיותם של הצדדים - עומד במבחני החוקתיות, לנוכח העובדה שהוא פוגע הן בחופש העיסוק של חשבים והן בעקרון פומביות הדיון. "אין אנו נדרשים להכריע באופן גורף האם יד הפרטיות על העליונה או שמא פומביות הדיון וחופש העיסוק; אילו הלכתי אחר נטיית ליבי האנושית, דומה שהייתי מציע ליתן בכורה לפרטיות. אך השאלה שבפנינו היא האם משקל התועלת שתצמח מהחלטתה הקונקרטית של המשיבה במישור הגנת הפרטיות עולה על משקל הנזק שייגרם לעקרון פומביות הדיון וחופש העיסוק בעקבות ההחלטה", הוא אומר.


המטרה אינה מושגת


רובינשטיין מתייחס לפגיעה בפרטיות בעידן הטכנולוגיה המודרנית, ולדעתו "היחס הראוי לטכנולוגיה אינו בינארי, אלא יש לחפש את דרך האמצע המאפשרת ליהנות מפירות הטכנולוגיה תוך צמצום הפגיעה בזכויות הפרט, המתלוה אליה לעתים קרובות". על עקרון פומביות הדיון הוא אומר, כי זה נובע משלושה מקורות: זכות הציבור לדעת, שיפור איכותו של התוצר השיפוטי ואמצעי חיוני להגברת אמון הציבור במערכת השפיטה. ואילו עקרון חופש העיסוק והצורך במידתיות בעת פגיעה בו, מציין רובינשטיין, נובעים גם מן המשפט העברי.

בנוגע לעניין שבפניו קובע רובינשטיין: "עלינו לפתוח בשאלה האם האמצעי מגשים את המטרה. לשון אחר, האם החלטת המשיבה שלא לאפשר את מפתוּח פסקי הדין על-ידי העותרת אכן תגן על פרטיותם של בעלי הדין. חוששני, כי התשובה אינה חיובית. המשיבה מבקשת למנוע את מציאת פסקי הדין באמצעות מנועי חיפוש אינטרנטיים על-ידי מילות החיפוש, אך לא זאת תהיה תוצאת החלטתה, כך נראה. החלטת המשיבה מגבילה את מפתוּח פסקי הדין על-ידי הגורמים המקבלים גישה ישירה למאגר הפסיקה שברשותה, אך אין היא מגבילה בפועל את מפתוּחם על-ידי צד ג' אשר מפרסמם באתרו".

לדברי רובינשטיין, "פרטיותו של בעל הדין נפגעת כתוצאה מעצם מציאת פסק הדין - הכולל את פרטיו האישיים - במנוע חיפוש אינטרנטי, וזהות האתר אליו מפנה מנוע החיפוש אינה שוללת
פגיעה זו. אם כן, סביר להניח שגם אם החלטת המשיבה תיכנס לתוקף - חיפוש שמו של בעל דין במנוע חיפוש עדיין יוביל לפסק דינו, אם זה יפורסם על-ידי מאן דהו", כגון משרד עורכי דין או אתר חדשות.


"פרקטיקה בעייתית ביותר"


רובינשטיין אומר, כי קיימות חלופות למניעת הפגיעה בפרטיות: העברת פסקי הדין לצדדים לפני פרסומם באינטרנט כדי שיוכלו לבקש הסרת פרטים אישיים בלתי רלוונטיים, השמטתם של פרטים כאלו בעת כתיבת פסק הדין או חקיקה לפיה שמות הצדדים יצוינו בראשי תיבות בלבד. לעומת זאת, "כפי שחברתי הנשיאה נאור מטעימה תדיר - הדין נגזר מן העובדות. החלטת המשיבה, לעומת זאת, מעדיפה באופן גורף את זכות הפרטיות, מבלי ליתן מקום להבדל המשמעותי בין פסקי דין שונים - פליליים ואזרחיים, פסקי דין והחלטות ביניים, ערכאות שונות ועוד".

לסיכום אומר רובינשטיין: "אין בליבי ספק, כי המשיבה פעלה ממניעים חיוביים, ומתוך רצון 'להגדיל ראש' נוכח השינויים
המשמעותיים שיוצר עידן האינטרנט. עם זאת, חוששני שהחלטות מסוג זה מצריכות את הכרעת המחוקק להסדרת הנושא כדבעי". בינתיים, הוא מוסיף, ניתן לפעול באמצעים שהציע בפסק הדין.

בשולי הדברים מתייחס רובינשטיין לטענה שעלתה במהלך הדיון בעתירה, ולפיה חשבים פועלת כך שחיפוש שמו של אדם במנוע חיפוש יוביל לאתר שלה, באופן היוצר מצג שווא לפיו שמו של אותו אדם מופיע בפסק הדין, אף אם המציאות שונה בתכלית". בלא לקבוע מסמרות הוא אומר: "מדובר בפרקטיקה בעייתית ביותר
שאינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק, ובוודאי לא עם רוחו ותכליתו".

השופטים אסתר חיות ועוזי פוגלמן הסכימו עם רובינשטיין. את חשבים ייצגו עוה"ד עופר לריש וסיון נוימרק-צוריאל. את הנהלת בתי המשפט ייצג עו"ד אבי מיליקובסקי, ואת האגודה לזכויות האזרח והאגודה לזכויות דיגיטליות - עוה"ד אבנר פינצ'וק ואסף פינק.