שנת 2003 בתחום המדיני-ביטחוני: <br>החתירה לשלום בצל הטרור

שנת 2003 היתה עמוסת אירועים מדיניים וביטחוניים. ידענו אכזבות ותקוות שנגוזו ולא מעט ידיעות משמחות. לצד יוזמות שלום שצצו כפטריות אחרי הגשם, ניהלו כוחות הביטחון במהלך השנה מלחמת חורמה בטרור, במנהיגיו ובתשתיותיו, ופיגוע רדף פיגוע. אלה האירועים המרכזיים שהיו בשנה החולפת - שנת 2003:


עסקת חילופי השבויים עם חיזבאללה

שלוש שנים בשבי: עסקת השבויים ידעה השנה תהפוכות רבות. לקראת סוף השנה התחדש המו"מ בין ישראל לחיזבאללה בתיווך גרמני ובראשות האלוף (במיל') אילן בירן. ההדלפות מתוך חדרי הדיונים הצביעו על אופטימיות ויצרו אצל כולנו את התחושה שהנה, אוטוטו, והשבויים חוזרים הביתה. עשרות דיווחים ודיסאינפורמציה הוזרמו לציבור במהלך השנה החולפת בנוגע לגורל העסקה ופרטיה. לקראת ראש השנה העברית הגיעה האופטימיות המהולה בספקנות לשיא חדש: אם במסגרת הלוחמה הפסיכולוגית של חיזבאללה להגביר הלחץ מבית על ממשלת ישראל ואם מתוך אמונה תמימה שאכן כך נראים הדברים, טיפטפו גורמים המקורבים לארגון אחת לכמה ימים מידע, שבקרוב תגעה הבשורות המשמחות. הדברים קיבלו תימוכין גם בישראל. ואז - כרעם ביום בהיר - עלה המו"מ על שרטון בשל דרישת החיזבאללה לכלול ברשימת האסירים הלבנונים המשוחררים את סמיר קונטאר, רוצח משפחת הרן. לא ברור כיצד יתפתחו פני הדברים, אך לרגל השנה החדשה נביע תקווה כי הבנים ישובו הביתה מהר ככל האפשר.


מפת הדרכים האמריקנית

התוכנית שלא יושמה מעולם: ב-30 באפריל הוגשה לישראל ולפלשתינים 'מפת הדרכים' האמריקנית שתכליתה כינון הסדר קבע לסכסוך הישראלי-פלשתיני עד שנת 2005 כפי שהוצג בנאום בוש ביוני 2002. נוסח המפה אושר על-ידי הקוורטט הכולל את רוסיה, האיחוד האירופי והאו"ם. 'מפת הדרכים' קובעת כי פתרון הסכסוך יושג רק על-ידי שימת קץ לאלימות תוך הצבת הנהגה פלשתינית שתפעל בהחלטיות כנגד הטרור ותפעל להקמת דמוקרטיה המבוססת על סבלנות וחירות. עוד קובעת המפה, כי ההסכם שיושג בין הצדדים ישים קץ לכיבוש שהחל ב-67' בהתאם להחלטות האו"ם ויוזמת השלום הסעודית. 'מפת הדרכים' כוללת לוחות זמנים ותאריכי יעד.

המפה מתחלקת לשלושה שלבים: בשלב הראשון - הפלשתינים יתחייבו להפסקת האלימות ללא תנאי, לפירוק תשתיות הטרור, הפסקת ההסתה ולרפורמה מדינית, כלכלית וביטחונית. בתמורה יתחדש שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לפלשתינים, ישראל תיסוג מהשטחים הפלשתינים שנכבשו החל מה-28 בספטמבר 2000, תתחייב להפסקת הפעולות הצבאיות בשטחים, תפעל להגברת הסיוע ההומניטרי לאוכלוסיה הפלשתינית ותפרק מאחזים שהוקמו מאז מרץ 2001; בשלב השני - הקמת מדינה פלשתינית עצמאית עם גבולות זמניים המתבססת על חוקה חדשה, כתחנה אחרונה לקראת הסכם הקבע. בשלב השלישי - גיבוש רפורמה, ייצוב המוסדות הפלשתינים וניהול מו"מ ישראלי-פלשתיני במטרה להשיג הסכם קבע ב-2005.

'מפת הדרכים' אושרה הן על-ידי ישראל והן על-ידי הרשות הפלשתינית, עם הסתייגויות. ישראל הציגה 14 הסתייגויות מדיניות וביטחוניות לתכנית השלום האמריקנית. ניסיון ההתנקשות בחייו של בכיר החמאס, עבד אל-עזיז רנטיסי, סימל בראיית הפלשתינים וחוגים מדיניים בישראל את קיצה של 'מפת הדרכים'.


תקופת אבו מאזן - אבו עלא

הדלת המסתובבת: בתחילת מרץ אושר מינויו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) לתפקיד ראש הממשלה הפלשתיני. אבו מאזן, ראש הממשלה הפלשתיני הראשון, מונה לתפקיד בעקבות שינוי שהוכנס בחוקה הפלשתינית, כתוצאה מלחץ שהפעילה ארה"ב לרפורמות ברשות הפלשתינית. כבר בתחילת הדרך התגלעו חילוקי דיעות בין אבו מאזן ליו"ר הרשות הפלשתינית, יאסר ערפאת, על-רקע חלוקת סמכויות. הללו, עתידים להיות גולת הכותרת של מערכת היחסים בין השניים. לכל אורך תקופת כהונתו של אבו מאזן האשימו ארה"ב וישראל את ערפאת, על כך שהוא תוקע טריז במהלכים שמנסה אבו מאזן להוביל. המשבר בין שני האישים הלך והחריף, עד שבתחילת חודש ספטמבר הגיש אבו מאזן את התפטרותו לערפאת.

מספר ימים אחר כך מונה לתפקיד אחמד קריע (אבו עלא). ממשלתו הושבעה בתחילת חודש אוקטובר. מאז כניסתו לתפקיד השקיע אבו עלא מאמצים רבים אצל הפלגים הפלשתינים להשגת הפסקת אש עם ישראל, אך לשווא.


פסגת שארם

תקווה חדשה: בתחילת חודש יוני יצאה הפסגה בשארם א-שייח' לדרך. מנהיגי מצרים, ירדן, סעודיה ובחריין וראש הממשלה הפלשתיני דאז, אבו מאזן, נועדו עם הנשיא בוש. מטרת הפסגה - גיוס העולם הערבי ורתימתו לאימוץ 'מפת הדרכים' האמריקנית. מנהיגי ערב התחייבו באותה פסגה להפסיק את מימון ארגוני הטרור ולהעביר כספים לפלשתינים אך ורק באמצעות המוסדות הרשמיים של הרשות. הפסגה היתה הכנה לפסגת עקבה, שהתכנסה מספר ימים לאחר מכן.


פסגת עקבה

הבטחות מרחיקות לכת: באותו החודש התכנסה פסגה בעקבה בין נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, ראש הממשלה שרון וראש הממשלה הפלשתיני דאז, אבו מאזן. אבו מאזן התחייב בנאומו לשים קץ לאינתיפאדה החמושה ואילו הנשיא בוש הוציא מראש הממשלה שרון הבטחות מרחיקות לכת: הסכמה לפינוי מיידי של המאחזים הבלתי-חוקיים והכרה במדינה פלשתינית בעלת רציפות טריטוריאלית ביהודה ושומרון. שרון אמר באותו נאום כי ישראל מקבלת את העיקרון שאף פעולה חד-צדדית לא תחרוץ מראש את תוצאות המו"מ בין ישראל לפלשתינים. בוש מצידו קרא לחלוק את ארץ הקודש בין 'פלשתין' לישראל. ימים ספורים לאחר הפסגה בוצע הפיגוע בקו 14 בירושלים שגבה את חייהם של 16 בני אדם.


החמאס סופג מכה אנושה

יורדים למחתרת: תנועת החמאס ספגה השנה מכה קשה. זה החל בחיסול בכירי התנועה, איבראהים מקאדמה ואיסמאעיל אבו שנב, במרץ ובאוגוסט השנה. צמרת החמאס הופתעה מ'שבירת הכללים' על-ידי ישראל ומהמעבר לסיכולים של בכירים הנמנים על 'הזרוע המדינית' בתנועה, והבינה כי הנשיאה בתואר זה, אינה עוד בגדר 'ביטוח חיים'. ביוני בוצע ניסיון התנקשות ראשון בבכיר החמאס, עבד אל-עזיז רנטיסי, כאשר מספר טילים נורו לעבר רכבו שעה שנסע בו עם ילדיו. בספטמבר ניצל עמיתו לתנועה, מחמוד א-זהאר, מהפצצת ביתו על-ידי צה"ל. בפעולה נהרג בנו של א-זהאר, ואשתו ובתו נפצעו באורח קשה. מאוחר יותר אותו החודש חלה עליית מדרגה נוספת, וצה"ל הפציץ מבנה בעזה, בו שהתה אותה עת צמרת החמאס, ובראשה השייח' יאסין, רנטיסי ואיסמאעיל הניה. כולם יצאו מהתקיפה ללא פגע, אך הפעם הפנימו וירדו למחתרת.

גם הזרוע הצבאית של התנועה, 'עז א-דין אל-קסאם', נפגעה קשות. בחודש מרץ השנה רשמו כוחות הביטחון הישגים רבים: עבדאללה ג'מאל, בכיר מהנדסי המטענים של החמאס נעצר ושני בכירים נוספים, נאסר עסידה – בכיר המבוקשים בשומרון ועלי עלאן – בכיר המבוקשים בכלל שטחי איו"ש, נהרגו בהיתקלות עם כוחות צה"ל.


ההודנא

פחות מ-60 יום: ב-29 ביוני הכריזו החמאס והג'יהאד האיסלמי על הפסקת אש לשלושה חודשים. הארגונים התחייבו להשעות את פיגועי הטרור למשך תקופה זו, בתמורה להפסקת פעולות צה"ל בשטחים, הסרת הסגר ושחרור אסירים. יום למוחרת הצטרף אליהם גם הפת"ח. ההסכם הושג בעקבות לחץ ממצרים והרשות הפלשתינית והלחץ הגובר מצד ישראל על ארגוני הטרור. הארגונים תבעו שישראל תצטרף למהלך, אולם בישראל ראו בהודנה פרק זמן שיאפשר את התאוששותם של ארגוני הטרור וחימושם, וסירבו. ואכן, חייה של ההודנא היו קצרים והיא הופסקה בעקבות חיסול בכיר החמאס, איסמאעיל אבו שנב, באוגוסט השנה.


הרמטכ"ל: "ניצחנו!"

האמנם?: אחת האמירות הפוליטיות המובהקות ביותר מצד הצמרת הביטחונית, שתיזכר לרמטכ"ל עוד שנים רבות. בחודש יולי, תחת הכותרת "לידיעתכם, ניצחנו!", הכתירה הסמכות הצבאית העליונה במדינת ישראל, משה (בוגי) יעלון, בניצחון את העימות עם הפלשתינים והכריזה בעיתון הגדול במדינה כי ידה של ישראל על העליונה. האמירה הזו עשתה שמות וזכתה לגל מחאה מצד חוגים פוליטיים בישראל, אך בעיקר עוררה לא מעט סימני שאלה ותמיהה אחת גדולה: במה בדיוק ניצחנו.


הסכם ז'נבה

עוד יוזמת שלום: בתחילת חודש ספטמבר נחשפה לראשונה יוזמת שלום חדשה אשר גובשה על-ידי קבוצת פוליטיקאים בכירים מהשמאל בראשות יוסי ביילין יחד עם בכירים ברשות הפלשתינית בראשותו של שר ההסברה הפלשתיני לשעבר, יאסר עבד רבו. היוזמה מתבססת על מסמך "ביילין אבו מאזן" שנחתם באוקטובר 95' ועל מסמך קלינטון שפורסם בינואר 2000. עיקרי ההסכם, שזכה מאוחר יותר לכינוי "מסמך שוויץ": מתן פתרון יצירתי לזכות השיבה, וויתור על רוב ההתנחלויות לרבות אריאל, מתן פיצוי בקרקע להפלשתינים על-פי עקרון חילופי שטחים וחלוקת ירושלים בין ישראל לפלשתינים. שוויץ העניקה חסות ליוזמת השלום החדשה.

ההסכם נתקל בהתנגדות רבה מצד הגורמים הרשמיים בישראל והן מצד הרחוב הפלשתיני, אשר גרס כי ההסכם מקפל בתוכו וויתור על זכות השיבה. הדבר לא מנע משושביניו להמשיך בהרצת הקמפיין לשיווק ההסכם, כאשר שיאו של מסע זה היה טקס החתימה על ההסכם בז'נבה בתחילת חודש דצמבר. בימים אלה ממשיכים יזמי ההסכם במסע השיווק בקרב מדינות ערב, ובתחילת ינואר יתקיים כינוס בקהיר בו יטלו חלק מנהיגי מדינות ערב אשר צפויים לאמץ את היוזמה.


השיחות להפסקת אש בקהיר

מעלים חרס בקהיר: מספר חודשים לאחר פיצוץ ההודנה הראשונה, החלו בארגוני הטרור לגשש אחר הודנה חדשה. בעקבות מאמצי תיווך אינטנסיביים מצד מצרים וירדן, התכנסו 12 הפלגים הפלשתינים בקהיר בראשית חודש דצמבר, על-מנת להתחיל בשיחות להפסקת אש. הפלגים הציבו דרישות גבוהות בתמורה להפסקת האש, דרישות שישראל סירבה לקבל. המצרים הציעו הפסקת אש למשך שנה שתגובה בערבויות אמריקניות למחוייבות ישראלית למהלך. אולם הפלשתינים היו מפולגים בינם לבין עצמם ונוצרו 2 מחנות: הפת"ח והרשות נגד החמאס, הג'יהאד והחזיתות. ראש הממשלה הפלשתיני, אחמד קריע (אבו עלא) אסף את מיטלטליו ועזב את קהיר. השיחות הסתיימו ללא תוצאות.


ישראל תוקפת יעדים בעומק סוריה

דמשק – בסיס יציאה לארגוני המחבלים: ישראל ביצעה בתחילת חודש אוקטובר תקיפה צבאית חריגה בלב סוריה: מטוסי חיל האוויר תקפו מחנה אימונים של ארגונו של אחמד ג'יבריל בעיירה עין אל-סאחב. הפעולה בסוריה באה בעקבות הפיגוע במסעדת 'מקסים' בחיפה ועוררה סערה בעולם הערבי. דמשק מצידה לא הגיבה על התקיפה והסתפקה בשיגור איומים מפני הישנות התקיפה. חודשיים לפני כן, קיבלה דמשק מסר מקדים מישראל לרסן את ארגון החיזבאללה בצפון, כאשר מטוסי צה"ל חגו מעל ארמונו של הנשיא בשאר אסד בלדקיה, והשמיעו בום על-קולי.


תוכנית ההינתקות של שרון

לא ממתינים לפלשתינים: בכנס הרצליה שנערך בחודש דצמבר, קבע ראש הממשלה שרון, כי באין ברירה ובמידה ו'מפת הדרכים' לא תיושם על-ידי הפלשתינים, אזי תפנה ישראל ליישום 'תוכנית ההינתקות החד-צדדית'. שרון הבהיר בנאומו את חשיבות 'מפת הדכים' האמריקנית והדגיש כי לא יושג שלום לפני מיגור הטרור. ההתבטאות "לא נמתין לפלשתינים עד בוש" בנאומו של שרון עוררה הדים הן בישראל ובזירה הפלשתינית והן בעולם. ראש הממשלה ציין כי מדובר במהלך ביטחוני ולא במהלך מדיני, אשר אינו עומד בסתירה ל'מפת הדרכים'. בצד הפלשתיני תפסו את נאומו של שרון כאיום. השבוע מינה ראש הממשלה את האלוף גיורא איילנד למרכז צוות ההכנה להיערכות ביטחונית ישראלית חדשה, במקרה של אי-מימוש 'מפת הדרכים' על-ידי הצד הפלשתיני.


המטרה - בית ספר ביקנעם

חציית כל הקווים האדומים: בתחילת דצמבר נעצרו על-ידי כוחות הביטחון שני מחבלים עם חגורת נפץ במשקל 10 ק"ג, שהיו בדרכם לבצע פיגוע התאבדות בבית ספר 'אורט', הסמוך למרכז המסחרי ביקנעם. השניים, תושבי ג'נין, קיבלו הוראות ישירות ממפקדת הג'יהאד האיסלמי בדמשק. בכך באה לסיומה הכוננות הגבוהה שהוכרזה אותו יום במרחב הצפון. אם הפיגוע היה יוצא אל הפועל, אזי היה מסתיים קרוב לוודאי בתוצאות קשות. האירוע זכה לגינויים רבים הן מצד הרשות הפלשתינית והן מצד הקהילה הבינלאומית, לרבות ארה"ב. בעקבות הסיכול, שיגרו בכירים בישראל איומים לעבר דמשק.


הזרוע של חיזבאללה בישראל

מודיעין תמורת סמים: בתחילת השנה הותר לפרסום כי המשטרה והשב"כ עצרו 12 אזרחים ישראלים, ערבים ויהודים, בחשד שהפעילו רשת ריגול עבור החיזבאללה בתמורה לאספקת סמים. הנאשמים, יהודים תושבי קריית שמונה וחצור הגלילית ובהם שני חיילי צה"ל וערבים-ישראלים תושבי הכפר רג'ר, העבירו מידע למפעיל הלבנוני, רמזי נהרה, ברון סמים שעבד בשירות המודיעין של חיזבאללה. בראש הכנופיה עמד סעד קהמוז, סוחר סמים ידוע שתקופה ארוכה עמד בראש טבלת יעדי המחוז הצפוני. פעילות הרשת כללה איסוף מידע ופרטים שונים על ישראל ותושביה. כמו כן, התבקשו אנשי הרשת לצלם צמתים באזור הצפון ושערי בסיסים של צה"ל.


מעורבות ערביי ישראל בטרור

מעבדת נפץ בלב השרון: במרץ השנה הותר לפרסום כי חוליה של ערביי ישראל מהכפר ג'לג'וליה שבשרון, הקימה מעבדת נפץ בשטח ישראל מטעם ארגון הג'יהאד האיסלמי. החוליה תכננה לבצע פיגוע התאבדות בישראל בדמות שיגור מכונית תופת לתחנת אוטובוס הסמוכה למחנה צה"ל בצריפין. חשיפת החוליה עוררה תדהמה בישראל. בחודש יולי נרצח החייל אולג שייחט ז"ל, מנצרת עילית, שעה שעשה דרכו חזרה לביתו. גופתו נמצאה לאחר חיפושים רבים בכפר כנא, שבגליל. שלושה ערבים-ישראלים מהכפר כנא הודו במעשה.


דוח ועדת אור

תרבות הטיוח והשקר: ועדת אור לבדיקת מהומות אוקטובר 2000, במהלכן נהרגו 13 מערביי ישראל, פרסמה בתחילת חודש ספטמבר את ממצאיה. ועדת אור קבעה כי המשטרה כשלה, הדרג הפוליטי לא תפקד כראוי וכי ערביי ישראל ליבו מהומות. הדוח כלל פרק מיוחד הסוקר את היחסים בין ערביי ישראל לבין הממסד ומציע לממשלת ישראל לפעול בתחום זה על-מנת ליצור שוויון הזדמנויות. הוועדה בראשותו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון, תאודור אור, קבעה כי במשטרה השתרשה תרבות של טיוח ומתן עדות שקר וכי אין תרבות של הפקת לקחים. הוועדה המליצה להורות על חקירה פלילית בנוגע ל-10 אירועים ומתחה ביקורת חריפה על הנהגת המגזר הערבי. הדוח כלל גינוי חריף לאהוד ברק, גינוי חריף לשלמה בן עמי - תוך פסילתו לכהן כשר לביטחון פנים, פסילת ניצב אליק רון לכהן במשרד לביטחון פנים והמלצה לפתיחת חקירה פלילת כנגד תשעה קציני משטרה.


פעילות צה"ל בשטחים

משבר האמון: בתחילת חודש אוקטובר תקף חיל האוויר מכונית נוסעת עם מחבלים במחנה הפליטים נוסיראת, ברצועת עזה. 14 פלשתינים נהרגו באותה פעולה. דובר צה"ל שחרר צילומי מזל"ט על-מנת להוכיח שבשעת התקיפה לא היו במקום אזרחים. ואולם, מאוחר יותר התברר כי בפעולת חיל האוויר, נעשה שימוש בסוג חימוש מסוים שהביא להיקף תוצאות התקיפה. בשל הסתרת המידע, אשר נבעה לטענת צה"ל משיקולי ביטחון שדה, נוצר משבר אמון חריף בין דובר צה"ל לכתבים הצבאיים.


משפט השנה

הקרקס של ברגותי: הדיונים הראשונים במשפטו של ראש התנזים בגדה, מרוואן ברגותי, לא יכלו שלא להעיד על המשכם. כבר בתחילת השנה יצא ברגותי מאולם הדיונים וסירב לשוב פנימה. התוצאה: הדיון נערך בהיעדרו. לטענת הנאשם, אין בסמכותו של בית המשפט לשפוט אותו, שכן מדובר בגוף ממסדי של מדינה כובשת. לכל אורך המשפט התנהגותו של ברגותי שמה ללעג את ההליך כולו. העדים שהובאו להעיד נגד ברגותי, סירבו ברגע האחרון לשתף פעולה עם התביעה, וברגותי מצידו, הביט מן הצד, מתפקע מצחוק. הנאשם אף התעמת עם נפגעי הטרור וקרא לעברם: "מתנחלים, לכו לגור בת"א". לאחר הודאת ראש הממשלה שרון בכיבוש, אמר ברגותי לשופטים: "הוא הודה שיש כיבוש, כלומר אין פסול להתנגד". באחד הדיונים האחרונים, פנה לשופטים וקרא להם לסרב, "בדיוק כמו הטייסים". בקיצור, הצגה אחת גדולה.


תקיפת שר החוץ המצרי בהר הבית

מבוכה ברשות: בחודש דצמבר הגיע שר החוץ המצרי, אחמד מאהר, לביקור בישראל. השר נועד עם ראש הממשלה שרון ושר החוץ. במהלך ביקור בהר הבית, הותקף השר המצרי על-ידי פלג מוסלמי קיצוני בהר הבית והועבר לטיפול בבית חולים. התקרית עוררה מבוכה רבה בקרב צמרת הרשות הפלשתינית ששיגרה משלחת רמת דרג למצרים, להתנצל בפני השר. הרשות מצדה התנערה מכל אחריות לאירוע וטענה כי מדובר באספסוף שאינו מייצג את העם הפלשתיני, ואולם במצרים התקשו לקבל את התירוצים.


פיגועי הטרור:

23 הרוגים בפיגוע התאבדות כפול בתחנה המרכזית הישנה בת"א:

23 בני אדם נרצחו ולמעלה מ-100 נפצעו בפיגוע התאבדות כפול (6.1.03) שאירע בתחנה המרכזית הישנה בדרום תל אביב. שני מחבלים מתאבדים פוצצו עצמם בזה אחר זה בשני רחובות מקבילים. 'גדודי חללי אל-אקצה', הזרוע הצבאית של הפת"ח, נטלו אחריות לפיגוע.

16 בני אדם נרצחו בפיגוע בקו 14 בירושלים:

16 בני אדם נרצחו ולמעלה מ-100 נפצעו בפיגוע התאבדות (11.6.03) שאירע באוטובוס אגד, קו 14, ליד מרכז 'כלל' בירושלים. המחבל המתאבד, איש חמאס מחברון, עלה לאוטובוס כשהוא מחופש לחרדי.

ילדה בת 7 נרצחה בפיגוע ירי בכביש חוצה ישראל:

חוליית מחבלים פתחה באש (17.6.03) לעבר המכונית המסחרית בה נסעה משפחת ליבוביץ' על גשר היציאה מכביש חוצה ישראל, במחלף אייל. כתוצאה מהירי נרצחה נועם ליבוביץ' בת השבע ואחותה, שירה בת השלוש, נפצעה באורח בינוני.

פיגוע הילדים - 23 הרוגים בפיגוע בקו 2 בירושלים:

מחבל המחופש לחרדי, פעיל חמאס מחברון, פוצץ עצמו (19.8.03) באוטובוס אגד, קו 2, שעשה דרכו מהכותל המערבי לשכונות החרדיות בירושלים. הפיגוע אירע ברחוב שמואל הנביא בשכונת בית-ישראל בירושלים. בפיגוע נרצחו 23 בני אדם ו- 136 בני אדם נפצעו, בהם 12 באורח קשה וכ-40 ילדים ותינוקות. בין ההרוגים 6 ילדים ותינוקות.

8 חיילים הרוגים בפיגוע בבסיס בצריפין:

מחבל מתאבד פוצץ עצמו (10.9.03) בטרמפיאדה של שער "יפו" הסמוכה למחנה צה"ל בצריפין. בפיגוע נרצחו 4 חיילים ו-4 חיילות, וכ-30 בני אדם נפצעו. ארגון החמאס נטל אחריות לפיגוע.

7 הרוגים בפיגוע בקפה הלל בירושלים:

מחבל מתאבד מהחמאס פוצץ עצמו (10.9.03) בבית הקפה "הלל" שברחוב עמק רפאים בירושלים. בפיגוע נרצחו 7 ישראלים ו-57 נפצעו. בין ההרוגים, מנהל חדר המיון בבית החולים "שערי צדק", ד"ר דוד אפלבוים, ובתו נאווה, שעמדה להתחתן באותו ערב. הפיגוע בבית קפה הלל אירע כשש שעות לאחר הפיגוע בצריפין.

2 הרוגים בהם תינוקת בפיגוע בערב ראש השנה בנגוהות:

מחבל חדר (26.9.03) לבית בהתנחלות נגוהות שבדרום הר חברון, ירה ורצח שני ישראלים, בהם תינוקת. המחבל נקש על דלת הקרוואן הראשון שנקרה בדרכו, בעת שבני המשפחה הסבו לארוחת החג. אחד מבני המשפחה פתח את הדלת, ואז ירה המחבל צרור יריות לעברו ולעבר בני המשפחה.

21 הרוגים בפיגוע במסעדת 'מקסים' בחיפה:

מחבלת מתאבדת, הנאדי תייסיר ג'ראדאת, פעילת הג'יהאד האיסלאמי מג'נין, פוצצה עצמה (4.10.03) במסעדת "מקסים", בכניסה הדרומית לחיפה. בפיגוע נרצחו 21 בני אדם, בהם 3 ילדים ותינוקות. בין ההרוגים 3 בני משפחה אחת ועוד 5 בני משפחה אחרת. בפיגוע נרצחו גם 4 ערבים-ישראלים. יותר מ-60 נפצעו, בהם 5 במצב קשה.

3 חיילים הרוגים בפיגוע במוצב צה"ל בנצרים:

פיגוע משולב ירי ורימונים בוצע על-ידי 2 מחבלים פלשתינים מהחמאס (24.10.03) במתקן של יחידת המסתערבים 'שמשון', הנמצא בתחומי היישוב נצרים בגוש קטיף. בפיגוע נרצחו 3 חיילים - שתי חיילות וחייל.

3 חיילי צה"ל הרוגים בפיגוע בעין יברוד:

כוח של דוכיפת שאיבטח את תנועת הרכבים על ציר 60 ליד הכפר עין-יברוד,נתקל בחוליית מחבלים (19.10.03). החוליה תקפה את החיילים מאחור, ירתה לעברם ואף ביצעה ווידוא הריגה. 3 חיילים נהרגו וחייל נוסף נפצע קשה. מתחקיר צה"ל עלו ליקויים רבים בתפקוד דרג הפיקוד. מג"ד דוכיפת והמ"פ הודחו.