עו"ד יוסי שגב פעל בניגוד עניינים, הפר את חובת הנאמנות ללקוח, הציג לרשויות המס מצג שווא רשלני ובכך גרם ללקוח לחיוב במס יתר בסכום נטען של 1.6 מיליון שקל. כך קובעת (6.12.15) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, דפנה אבניאלי.

פסק הדין עוסק במארג סבוך של עסקות סביב פרויקט הבנייה הענק "קדמת עדן" בחדרה, שהיה תחילה בבעלותם של זיוה כהן ומאיר דרדשתי, ולאחר מכן נמכר חלק ממנו לקבלן מריו לזניק (משם עבר לחברת אספן של אליעזר פישמן). במוקד המחלוקת עמדה חברת מדף שהקים שגב, בשם רדי-מייד 51, שעל שמה נרשמו חלק מן הקרקעות.

שגב היה במארג עסקות זה הן עורך דינה של קדמת עדן, הן בעל זכות לקבל 5% ממניות החברה המשותפת ללזניק ולכהן שהוקמה בדצמבר 1992 והן הנאמן לחלק ממניות החברה. אבניאלי אומרת, כי זהו שורש ניגוד העניינים בו היה שגב מצוי, וכי היה עליו להימנע ממנו מלכתחילה. היא דוחה את גירסתו של שגב, לפיה "הייתי רק פיון קטן" במארג הסבוך שנגלה בפניה.


"עיוות של כוונת הצדדים"


שגב עשה שימוש בחברת רדי-מייד במסגרת הסכם פשרה שנחתם ביוני 2001 בינו לבין אספן, כאשר שגב מוגדר בצורה מעורפלת כנאמן לטובת של נהנים ששמותיהם לא פורטו - אך למעשה היו אלו כהן ודרדשתי. על-פי ההסכם, קיבלה הקבוצה שיוצגה בידי שגב 33% ממניות החברה שבאה בנעליה של קדמת עדן, וניתנה לה גם אופציה להמיר את מניותיה בזכויות במקרקעין.

אבניאלי דוחה את גירסתו של שגב, לפיה מאז החתימה על ההסכם הייתה לו חובת נאמנות כלפי רדי-מייד בלבד ולא כלפי כהן ודרדשתי: "טענה זו, לא רק שאינה עולה בקנה אחד עם המציאות, היא מהווה למעשה עיוות של כוונת הצדדים". היא קובעת, כי זהותם של כהן ודרדשתי אומנם הוצנעה מסיבות שלא הובררו, אך הזכויות ברדי-מייד כאיגוד מקרקעין הוחזקו בידי שגב גם עבורם.

התוצאה המעשית הייתה, ששגב דיווח בשנת 2002 למס שבח על מימוש האופציה להמיר את המניות למקרקעין - בלא לציין מיהם הנהנים האמיתיים. אבניאלי דוחה מכל וכל את טענתו של שגב, לפיה כהן הייתה חייבת להעיר לו בזמן אמת על הליקוי בדיווח:

"הניסיון להטיל את האחריות לפגם שנפל בדיווחו של עו"ד שגב על שכמה של זיוה כהן - הוא ניסיון נואל. הטענה, כי היה עליה לפנות מיידית לעו"ד שגב או לעו"ד [יואב] נרי [ממשרד שגב] ולדרוש מהם לתקן את המחדל, אינה ממעיטה ממשקלו של המחדל ואינה מרפאה אותו. במיוחד אין היא עולה בקנה אחד עם חובת הנאמנות וחובת הזהירות החלות על עורך דין כלפי לקוחו... הניסיון להסתתר מאחורי גבה של זיוה כהן אינו יכול לסייע לעו"ד שגב להשתחרר מחובותיו כלפיה".


בחר להתעלם מהזכויות


בשנת 2004 נחתם הסכם פשרה שני בין שגב לאספן, ובו ניסה שגב להפוך את רדי-מייד מנהנית (כפי שהייתה בהסכם הראשון) לנאמן בלבד. אבניאלי קובעת, שניסיון זה מלמד ששגב הכיר במאוחר במשגה שביצע שלוש שנים קודם לכן, וכי הוא בחר להתעלם מזכויותיהם של כהן ודרדשתי במקרקעין.

רק בשנת 2008, לאחר שהגיעו לסיומם יחסי הנאמנות בין שגב לבין ודרדשתי, הודיע שגב לרשות המיסים על זהותם האמיתית של הנהנים. הרשות קבעה שמדובר בעסקה שנייה שבוצעה באותן מקרקעין - ולכן חייבה את כהן ודרדשתי במס שבח בסך 1.6 מיליון שקל. על כך אומרת אבניאלי:

"כבר בשנת 2002 ידע עו"ד שגב, כי עמדתו נדחתה על-ידי רשויות המס. אך הנתבע הסתיר מהתובעים את תקלת המס שהתרחשה באשמתו, ובכך העצים אותה. האירועים שהתרחשו לאחר אותו מועד, ובפרט הדיווח בשנת 2008, על פיו הקרקע נרכשה מלכתחילה בנאמנות לטובת קדמת עדן, לא היו אלא חלק ממגמת ההסתרה וההכחשה שאפיינו את ההתנהלות מול רשויות המיסוי.

"...עו"ד שגב לא רק הסתיר מידיעת רשויות המס את קיומם של נהנים נוספים, פרט לרדי-מייד שעליה הצהיר כנהנית יחידה, אלא בהמשך מגעיו עם רשויות המס, דבק בעמדה זו ולא התייצב בחזית אחת עם התובעים, ואף לא תמך בטענתם כי הייתה נאמנות גם כלפי מי מהם, שלא דווחה.

"הניסיון להטיל את האחריות למחדליו של עו"ד שגב על כתפי התובעים חוטא לאמת, ואף חוטא לחובת הנאמנות והמסירות החלה על עו"ד כלפי לקוחותיו. גם הניסיון לטעון, כי הדיווחים הוכנו ע"י עו"ד [איתן] אורנשטיין (כיום שופט בית המשפט המחוזי בת"א) ועו"ד נרי, שהועסקו אז במשרד שגב, ולהטיל את האחריות לתוכנם עליהם, הוא ניסיון נואל. דיווחיו של עו"ד שגב יצרו מצג שווא רשלני בפני רשויות המס".


כפל תפקידים וטשטוש גבולות


אבניאלי מסכמת: "נראה כי כפל התפקידים של עו"ד שגב - שותף בעסקה וגם נאמן - יצר אצלו טשטוש גבולות, עד כדי הפרת חובת הנאמנות כלפי התובעים והעדפת האינטרסים שלו כשותף, על פני האינטרסים של הנהנים (אלדרדשתי ולאחר מכן קדמת עדן). טשטוש הגבולות הוביל במקרה דנן לכך שעו"ד שגב העדיף את עניינה של חברת רדי-מייד, שהייתה בבעלות משרדו, על פני עניינם של התובעים. כך אירע, שעו"ד שגב דיווח על נאמנות לטובת רדי-מייד בלבד בשנת 2002 ולא דיווח על הנהנים הנוספים - אלדרדשתי ולאחר מכן קדמת עדן".

אבניאלי קבעה, כי לכהן ודרדשתי היה אשם תורם של 30% למצג השווא שהוצג לרשויות המס ולפיכך לחיוב הנוסף במס שבח. היא הורתה לשגב להשלים את רישום הזכויות על שם כהן ודרדשתי, לשלם 70% מכל תשלום שתדרוש רשות המיסים לצורך כך ולשלם הוצאות בסך 100,000 שקל. את קדמת עדן ודרדשתי ייצג עו"ד רון שפירא, ואת שגב - עו"ד עמית אשור.