בית המשפט העליון החליט (יום א', 13.12.15) לשלול מ-156 חקלאים שהתגוררו בשעתו בגוש-קטיף פיצוי של 31 מיליון שקל שפסק להם בית המשפט המחוזי בתל אביב על נזקיהם מאינתיפאדת אל-אקצה בשנים 2004-2003.

בשנים הראשונות של האינתיפיאדה (2004-2000) קיבלו החקלאים לפנים משורת הדין פיצוי במסלול מהיר, שלא על-פי הכללים הרגילים הקבועים בחוק לפיצוי על מעשי איבה. הפיצוי ניתן בהתאם לדוח של משרד השמאים חבקין. בשנת 2005 הודיע משרד האוצר שאינו ממשיך במסלול זה, החקלאים עתרו לבג"ץ ובשנת 2009 נפסק שהם יכולים להגיש תביעות פרטניות.

במקום זאת, הגישו החקלאים תביעה קולקטיבית, אשר נדחתה בידי משרד האוצר ובידי ועדת הערר (זו קבעה שהם יקבלו פיצוי של 5%, דהיינו 1.5 מיליון שקל). סגן נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין, קיבל את ערעורם ופסק שיש לשלם להם את מלוא הנזק לפי דוח חבקין - 31 מיליון שקל. אורנשטיין קבע, כי התנהלות המדינה בשנים הקודמות גרמה לחקלאים לסבור שאינם צריכים לשמור את התיעוד של נזקיהם, ובכך נגרם להם נזק ראייתי ממשי.

הנשיאה מרים נאור אומרת, בהחלטתה לקבל את ערעור המדינה, כי החקלאים לא פעלו לפי פסק דינו של בג"ץ והגישו תביעה קולקטיבית בעקבות תביעות פרטניות. אם הייתה מתקבלת תביעתם, הם היו יכולים להמשיך וליהנות מההסדר שנקבע לפנים משורת הדין - בעוד הדרך היחידה בה ניתן לפצותם היא באמצעות הוכחת הנזק שנגרם לכל אחד מהם. "בהעדר ראיות מספיקות, אין הם זכאים לכל פיצוי", ממשיכה נאור.

נאור דוחה את מסקנתו של אורנשטיין, לפיה דוח חבקין יכול להוות תחליף לראיות פרטניות, בציינה שהדוח נכתב כסקר כללי ולא התבסס על בדיקות פרטניות. היא מקבלת את עמדת ועדת הערר - שהיא הערכאה הדיונית במקרה זה - לפיה החקלאים ידעו להגיש מסמכים בשנים קודמות, אך לא עשו זאת לגבי עונת 2004-2003.

השופט צבי זילברטל הסכים עם נאור בציינו גם הוא, שדוח חבקין לא ביצע בדיקה פרטנית לגבי כל אחד מן החקלאים - למרות שהתיימר לעשות זאת ולמרות שאלו הפרמטרים שמחייב החוק. לכן, הדוח היווה משענת קנה רצוץ ולא ניתן לבסס עליו ממצאים לגבי הנזק שנגרם לחקלאים.

השופט ניל הנדל סבר בדעת מיעוט, כי יש לחייב את המדינה לפצות את החקלאים ב-35% מן הנזק שעליו הצביע דוח חבקין וזאת על דרך אומדנה. את המדינה ייצגה עו"ד טליה נעים, ואת החקלאים - עוה"ד ניר סמולט ועומר קלנר.