עבירת חדירה לחומר מחשב אינה רק כניסה לשפת המחשב, אלא כל התחברות למחשב ללא הסכמת בעליו - קובע לראשונה (יום ג', 15.12.15) המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין.

לדברי רובינשטיין, "ככל שחלק ניכר יותר מפעילות חיינו מתנהל באמצעות המחשב, כך יש לראות את החדירה אליו ביתר חומרה. ודוק, אין מדובר ב'ריאקציה' המבקשת לבלום או להדוף חלילה את מהפכת המחשוב; אדרבה. השילוב הראוי בין משפט לטכנולוגיה הוא אינטרס של הכל, שכן מהפכת המחשוב, שהיא עובדה דינמית באין עוררין, לא תוכל לצעוד קדימה ללא הגנה משפטית הולמת.

"פיתוחים טכנולוגיים דוגמת מחשוב לביש, מכוניות אוטונומיות וארנקים סלולריים - והברכה השורה בצידם - יתקשו מאוד להשתלב במרקם החיים האנושי כל עוד השימוש בהם אינו זוכה להגנה משפטית כדבעי ואין צורך להכביר מלים; לשון אחר, לפני שהמכונית האוטונומית תעלה על הכביש, יהיה עלינו לאסדר בצורה טובה יותר את הטיפול בפצחנים המסוגלים להשתלט עליה בלחיצת כפתור, במישור הטכנולוגי וגם במישור המשפטי. הוא הדין לארנק הנייד, והדמיון עשוי להפליג, אך ככל שיפליג - לא יפליג דיו".

לאחר שהביא דעות מומחים, משפט בינלאומי וגם משפט עברי, קובע רובינשטיין: "פרשנות נאמנה לתכלית החוק, ובמיוחד במבט צופה פני עתיד, מחייבת הגדרה כללית ל'חדירה', כך שכל מידע 'הנכנס' למחשב - בין שנוצר על-ידי מחשב אחר ובין שנוצר כתוצאה מפעילות המשתמש במחשב - מקים את הדרישה ההתנהגותית בעבירה.

"דומה שהדבר תואם גם את השכל הישר, המבקש לטעמי לצמצם 'דרכי מילוט'. אם נעניק למונח 'חדירה' פרשנות הקשורה לטכנולוגיה ספציפית שהנמצאת היום לנגד עינינו, ניאלץ להשתתף בעל כורחנו במשחק מתמיד של "חתול ועכבר", וכידוע הטכנולוגיה דהאידנא בטבעה מהירה עשרות מונים מן החוק. באשר לפרשנות המונח 'שלא כדין' דומה, כי הפרשנות הראויה למונח היא שימוש במחשב בהעדר הסכמת בעליו".

עוד אומר רובינשטיין, כי הוא ער לסכנה של הרחבת-יתר בתחום השימוש בעבירה זו, אך הוא סומך על השכל הישר של בתי המשפט. "אם ננסה לפתור בעיה זו באמצעות פרשנות דווקנית של יסודות העבירה על דרך הצמצום ייצא שכרנו בהפסדנו, שכן נפטור מעשים זוטא, אך עמם ייגררו מעשים חמורים רבים שלא ייתפסו ברשתו של המשפט הפלילי", מוסיף רובינשטיין. "חזקה על גורמי מערך התביעה שידעו להבחין בין עיקר לטפל; אם חלילה ייכשלו בכך - ישתמשו בתי המשפט באמת המידה שלהם וישפטו צדק. ודוק, תכלית החוק תעמוד לנגד עיניהם של מערך התביעה ובתי המשפט".

השופט מני מזוז הוסיף: "חוק המחשבים, כמו כל חוק אחר, נועד להסדיר התנהגות אנושית ויש לו תכליות חברתיות ברורות למדי. עיון בחוק ובהיסטוריה החקיקתית שלו מלמדים כי התפיסה של המחוקק בהסדרת הסוגיה של חדירה שלא כדין לחומר מחשב לא התמקדה בדרכי החדירה אלא בסכנותיה ובמטרותיה.

"אין כל טעם והיגיון להגביל את עבירת החדירה למחשב רק למקרים של חדירה לחומר מחשב המובע בשפת מכונה, להבדיל מביטויה של שפה זו בשפת ממשק המשתמש באמצעות שפת תוכנה זו או אחרת. תכליתו של החוק בהגנה על ערכים חברתיים ואין נפקא מינה באשר לאמצעי הטכני בו נעשית הפגיעה בערכים אלה".

הדברים נאמרו בהחלטתו של בית המשפט העליון להרשיע את ניר עזרא בחדירה לחומר מחשב, אחת משורה של עבירות שביצע בשנים 2010-2009, ולזכותו מעבירה של רישום מאגר מידע ושימוש בו. מאחר שהמדינה לא ערערה על קולת העונש, נותר עונשו של עזרא בעינו - ארבעה חודשי עבודות שירות ("עונש קל שבקלים", בלשונו של רובינשטיין).

השופט חנן מלצר הסכים עם רובינשטיין ומזוז. את המדינה ייצגו עוה"ד אייל כהן וחיים ויסמונסקי, ואת עזרא - עו"ד אלי פוקסברומר.