ברון: ענישה הולמת למתעלל באשתו

שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון, קוראת (יום ג', 15.12.15) להטיל ענישה "הולמת ומרתיעה" על גברים המתעללים בנשותיהם. השופט סלים ג'ובראן הצטרף לקריאה זו.

ברון מצטטת נתונים לפיהם 200,000 נשים סובלות מאלימות ו-600,000 ילדים עדים לאלימות זו, ומוסיפה: "ההיקף הוא עצום, ועם זאת - את סימני האלימות נושאת כל אחת מקורבנות האלימות על גופה, בבשרה, ובנפשה כשהיא לגמרי לבדה. ולא פעם כאשר היא כבר מוצאת בתוכה את תעצומות הנפש הדרושים לה על-מנת למלט נפשה מן המתעלל, היא מוצאת שחיצי ביקורתה של המשפחה והסביבה הקרובה מופנים דווקא כלפיה.

"במצב דברים זה, נשים רבות נתקלות בקושי ממשי לגדוע את מעגל האלימות נגדן, ואף להתלונן לא יעזו. ענישה הולמת ומרתיעה בעבירות מסוג זה, כבמקרה דנן, יש בה משום הכרה בהשפלה ובמצוקה הנוראה שחווה אישה הנתונה לדיכוי ואלימות מצד בן זוגה; כמו גם העלאת המודעות לתופעה של אלימות נגד נשים, שהיקפה כאמור ניכר ומדאיג".

הדברים נאמרו כאשר ברון הצטרפה להחלטתו של השופט אורי שהם לדחות את ערעורו של גבר שהתעלל באשתו בצורה קשה וממושכת, הורשע בין היתר בניסיון לרצח ונדון ל-13 שנות מאסר. בפסק דינו, מותח שהם ביקורת על עו"ד מנחם רובינשטיין, מבכירי התחום הפלילי, אשר לא ייצג את הנאשם במחוזי וביקש להוסיף בעליון ראיה בדמות בדיקה פסיכיאטרית לתמיכה בטענה שהאיש לא היה שפוי. שהם אומר:

"יש להבהיר כי על-אף שכותרת הבקשה הינה 'בקשה להוספת ראיה', מדובר הלכה למעשה, ב'בקשה ליצירת ראיה חדשה', שכן חוות הדעת הפסיכיאטרית, אותה מבקש המערער לצרף - איננה קיימת. זאת שכן, בא-כוח המערער מבקש מבית משפט זה להורות על בדיקתו הפסיכיאטרית של המערער, ורק לאחר שיעשה כן, להגיש לעיוננו את חוות דעת הפסיכיאטרית שתינתן, כראיה חדשה בערעור".

בכל מקרה, אומר שהם, הבקשה אינה עומדת בקני המידה שנקבעו להוספת ראיה בערעור, וזאת משתי סיבות. "ראשית, המערער לא הציג כל טעם או נימוק המניח את הדעת, מדוע לא פעל בכדי להשיג את הראיה החדשה, במהלך הדיון בבית משפט קמא, ואין צריך לומר כי חילופי סנגורים אינו בגדר שיקול לגיטימי לעניין זה.

"שנית, לעניין האפשרות כי חוות הדעת המבוקשת תביא לשינוי התוצאה שאליה הגיע בית משפט קמא, נראה כי הסיכוי לכך הינו אפסי, עד לא קיים. זאת, בשים לב לעובדה כי לא עמדה בפני בית משפט קמא כל ראיה, ולו הקלושה ביותר, לקיומה של מחלת נפש או ליקוי שכלי אצל המערער, באופן המבסס, ולו כדי הטלת ספק, את הגנת אי-השפיות".

שהם מסכם: "מדובר במקרה דנן בלא יותר מאשר 'מסע דיג' חסר ביסוס, בבחינת 'אם לא יועיל, לא יזיק'". לדבריו, להתנהלותו של רובינשטיין יפים דברי השופט יצחק בפסק דין קודם: "בית המשפט אינו אמור להביא בחשבון אפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעין... בית המשפט לא יתיר 'מסע דיג' בלתי ממוקד אחר חומר, מתוך תקווה ספקולטיבית של ההגנה שמא ואולי יימצא באותו חומר סיוע לנאשם". את המדינה ייצגה עו"ד יעל שרף.