נציבת הביקורת על הפרקליטות, הילה גרסטל, יוצאת במתקפה חסרת תקדים על פרקליט המדינה, שי ניצן. במכתב ששיגרה (20.12.15) ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, מאשימה גרסטל את ניצן באי-אמירת אמת, התנהגות בחוסר תום לב ונסיונות חוזרים ונשנים למנוע את הביקורת עליו ועל הפרקליטות.

מכתבה של גרסטל הוא תגובתה לפנייתו של ניצן לווינשטיין, בבקשה לבטל את מסקנותיה של גרסטל בעניין תצהירו של ד"ר חן קוגל בתביעתה של ד"ר מאיה פורמן-רזניק נגד המדינה. גרסטל קבעה, כי שלוש פרקליטות בכירות התערבו שלא כדין בתצהירו של קוגל, כאשר דרשו להשמיט ממנו קטעים: המשנות ליועץ המשפטי, אורית קורן ודינה זילבר, ומנהלת המחלקה למשפט עבודה, רחל שילנסקי. ניצן טען שמדובר בהתנהלות רגילה ווינשטיין קיבל את עמדתו.

כפי שנחשף ב-News1, דבריו של ניצן היו שקריים, שכן קוגל התבקש למחוק קטעים מהותיים ולא "עמדות משפטיות" או "הגיגים אישיים" כפי שטענו ניצן והפרקליטות הבכירות. כעת אומרת זאת במפורש גם גרסטל, המצביעה על פיסקה לדוגמה שנדרש קוגל למחוק.


לא מפנים את הביקורת


גרסטל מגוללת על פני 20 עמודים את השתלשלות הפרשה, כפי שלא עשתה עד כה משום שטרם ניתן פסק דין סופי במשפטו של רומן זדורוב - שהיה העילה לתביעתה של פורמן-רזניק. בשולי הדברים אף אומרת גרסטל, כי לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון (הצפוי ב-23.12.15), יהיה מקום לבדוק מי מאנשי הפרקליטות הסתיר מידע מבית המשפט, כפי שטוען קוגל - כיום מנהל המכון לרפואה משפטית.

בתחילת המכתב תוקפת גרסטל את פנייתו של ניצן לווינשטיין: "ברצוני להביע צער על העובדה שפרקליט המדינה בחר לפנות אליך במכתב שבסימוכין, תוך שימוש בביטויים בוטים ואמירות חמורות, אשר כפי שניתן יהיה לראות בהמשך, אינם מבוססים. צר לי גם על כך שבמקום לקבל את הביקורת שהובעה בהכרעתי בצורה מתונה, מינימליסטית ומכובדת, להפנים אותה ולהפיק ממנה לקחים, בחר פרקליט המדינה לתקוף את הכרעתי באופן שעשה, תוך שימוש באמירות לא ענייניות שמטרתן היחידה היא השפעה לא עניינית על שיקול דעתך בסוגיה".

לדברי גרסטל, "המאמץ האדיר שמושקע על-ידי פרקליט המדינה בביטול הכרעתי שבנדון, אמור להדאיג את מי ששלטון החוק חשוב לו". לטענתה, הפגמים שהתגלו בהתנהלות הפרקליטות בפרשה אף היו גדולים מכפי שנראה מלכתחילה.

הסתיר שיחתו עם וינשטיין

בחלק הראשון של מכתבה עוסקת גרסטל בדרישתו של ניצן למנוע את כניסתה של פורמן-רזניק לתפקיד מנהלת מחלקה במכון לרפואה משפטית, בעקבות הביקורת החריפה שמתח עליה בית המשפט המחוזי במשפט זדורוב. היא מתארת כיצד ביקשה מניצן הסבר למקור הסמכות המשפטי מכוחו העלה דרישה זו בפני מנכ"ל משרד הבריאות, ומכוח מה התנה את הסכמתו למינויה של פורמן-רזניק במגבלות חמורות שלא על דעת שרת הבריאות ומנכ"ל משרדה.

גרסטל מציינת, כי ניצן השיב תחילה שהסתמך על עמדתו של וינשטיין - ועשה זאת כדי לחסום את הביקורת על פעילותו, שכן חוות דעתו של היועץ המשפטי (לשיטתו של ניצן) חסינות מביקורת הנציבות. אולם מדגישה גרסטל, הנציבות אינה רשאית לבקר רק את פעולותיו של היועץ כראש התביעה הכללית, ולא את אלו שהוא מבצע בכובעו כיועץ משפטי.

גרסטל דוחה מכל וכל את גירסתו של ניצן לגבי תוכן השיחה ביניהם בנושא זה, וקובעת שהיא מעולם לא הציגה לו את השאלה בנוסח שתיאר. חשוב מכך, ממשיכה גרסטל: ניצן לא גילה לה, שלפני מתן תשובתו השנייה לפנייתה, הוא שוחח עם וינשטיין בשאלה האם ניתן לטעון שמדובר בעמדה משפטית (החסינה מביקורת), אלא טען בפניה - בצורה שאינה אמת - שהוא עומד לפנות בנושא לווינשטיין. גרסטל מסכמת באומרה, שהסבריו של ניצן השתנו לאורך הזמן, ורק לבסוף הודה ששגה.

הוזמן בידי התובעת

לדברי גרסטל, קיים דמיון בין התנהלותו של ניצן בנושא זה לבין הטענות שהעלה בנוגע לתצהירו של קוגל. בנושא התצהיר מגלה גרסטל, כי הייתה הסכמה שקוגל יחתום עליו בפני עו"ד בני אבישר, היועץ המשפטי של המכון לרפואה משפטית, דהיינו: בפני פרקליט בשירות המדינה ולא בפני עורך דין חיצוני, כפי שעלה מטענותיהם של אנשי הפרקליטות.

עוד מדגישה גרסטל, כי תצהירו של קוגל הוגש לאחר שזומן לעדות בידי בא-כוחה של פורמן-רזניק. במצב זה, היא אומרת, לא ניתן לטעון שמדובר ב"שיג ושיח" עם המצהיר כפי שטענה שילנסקי [למעשה עולה חשד להטרדת עד - א.ל]. אין גם אמת בטענה שהוא התבקש להכניס שינויים בטיוטת תצהירו, שכן שילנסקי קיבלה תצהיר גמור וחתום. הפרקליטות לא יכלה להתערב בתצהירו של קוגל גם משום שכאמור לא העיד מטעם המדינה אלא מטעמה של פורמן-רזניק, מדגישה גרסטל.

"נראה שלאחר סיום ההליך, יהיה נכון לבדוק גם למי מאנשי הפרקליטות היו ידועות עובדות בתיק זדורוב, שלא הובאו לידיעת בית המשפט, כאמור בעדותו של ד"ר קוגל בבית הדין לעבודה, ומדוע מנעה הפרקליטות מד"ר קוגל להביע את עמדתו המקצועית בפני בית הדין", מציינת גרסטל.

בנוגע למכתבו של ניצן לווינשטיין אומרת גרסטל, כי כפי שעשה בעבר - הוא שלח אותו מבלי להעביר אליה העתק. היא מציינת, שקיבלה העתק ממנו שעה וחצי לאחר שהועבר לווינשטיין וכאשר כבר הודלף לתקשורת. לגופם של דברים קובעת גרסטל חד-משמעית בעניין תצהיר קוגל:

"התנהלות זו היא התנהלות פגומה ואסורה. מדובר בניסיון לשנות עדותו של עד, ניסיון למנוע את התמונה העובדתית-המקצועית המלאה מבית המשפט, כשאין מדובר בעמדה משפטית הנוגדת את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, כאשר היה ברור שד"ר קוגל מעיד מטעם המבקשת ולא מטעם המדינה".


להימנע ולמנוע ביקורת


על טענתו של ניצן לפיה מדובר בשיקול דעת משפטי, משיבה גרסטל: אין בכך אמת עובדתית וניצן לא העלה אותה בזמן אמת. "אין מנוס מהמסקנה שמדובר בניסיון, אחד מיני כמה, להימנע ולמנוע ביקורת. העלאת טענה של 'שיקול דעת משפטי' אך ורק כדי להימנע מביקורת, בנסיבות אלו, נגועה בחוסר תום לב".

על טענתו של ניצן בדבר התיאום בין שילנסקי לבין קורן וזילבר אומרת גרסטל, כי גם זהו ניסיון להתחמק מביקורת. שילנסקי הייתה פעילה ביותר בנושא התצהיר והיא נתונה לביקורת הנציבות, וכאמור - המעורבות של קורן וזילבר לא הייתה בתחום התביעה אלא בתחום הייעוץ, ולכן גם הן נתונות לביקורת. "הסתתרות מאחורי גורמים שאינם מבוקרי נבת"ם תוך מענה לתגובות, מסתמנת כאחת הטכניקות שאימץ פרקליט המדינה כדי להימנע מביקורת נבת"ם", טוענת גרסטל.

גרסטל ממשיכה ודוחה את טענתו של ניצן, לפיה בהחלטתה נפלה טעות משפטית ברורה, שכן משמעותה שכל עובד מדינה יוכל לחתום על תצהיר בפני עו"ד חיצוני ולא ניתן יהיה לשנותו. היא מגיבה: "עמדה זו של פרקליט המדינה מדאיגה ביותר באשר היא מתעלמת מהעובדות הרלוונטיות לתיק. ד"ר קוגל, כפי שפורט לעיל, לא היה עד מטעם המדינה, למרות שהיה משיב בהליך בבית הדין לעבודה, ב"כ ד"ר פורמן הוא שביקש זימונו להעיד".

לדברי גרסטל, "אין לי אלא להביע תמיהה על טענותיו האפוקליפטיות של פרקליט המדינה כי ניתן להשליך מהמקרה דנן על בקשות לשינויים בטיוטות תצהיר", וכי מסקנותיה יפגעו קשות בעבודת הפרקליטות. היא ממשיכה בציניות: "רוצה אני להאמין כי מדובר במקרה חריג ביותר, והמדינה אינה נוהגת כדבר שבשגרה לדרוש שינויים בתצהירים חתומים של עדים של הצד שכנגד, או אף של עדים מטעם עצמה, המביעים עמדות מקצועיות אישיות".

גרסטל מסיימת באומרה: "איני מתייחסת לשאלת סמכות היועץ המשפטי לממשלה לבטל את הכרעתי שבנדון, אך אני סבורה שהגיעה העת לומר באופן ברור ונחרץ כי אין זה סביר ואין זה מקובל שפרקליט המדינה, יפנה, מחד-גיסא, חדשים לבקרים ליועץ המשפטי לממשלה ולשרת המשפטים, בבקשות להגנה, לכאורה, מפני נבת"ם, תוך ניסיונות חוזרים ונשנים להצר את צעדיה, שלא לומר למנוע את פעילותה כליל, ומאידך-גיסא, יהיה שותף גם באופן אישי וגם כמנהל, להתעלמות בוטה, עקבית וממושכת, של הפרקליטות מהוראות היועץ המשפטי לממשלה ושרת המשפטים אשר הקימו מכוח סמכותם המנהלית את נבת"ם וקבעו גם לאחר המלצות דוח גולדברג שיש לשתף עימה פעולה".