בית המשפט העליון דחה (יום ד', 23.12.15) את ערעורו של רומן זדורוב, שהורשע ברצח הנערה תאיר ראדה בקצרין בדצמבר 2006. ראדה הייתה אז בת 13.5. ההחלטה התקבלה ברוב דעותיהם של השופטים יצחק עמית וצבי זילברטל, בעוד השופט יורם דנציגר סבר שיש לזכותו מחמת הספק.

דנציגר ציין, כי הודאתו של זדורוב - שכללה פרטים מוכמנים על הרצח - כמו גם הראיות האחרות הטילו צל כבד על חפותו, אך כאמור הוא סבר שנוצר ספק סביר. עמית וזילברטל קבעו, כי אין כל ספק בדבר אשמתו של זדורוב.


דעת הרוב: שלושה נדבכים


לדברי עמית, הרשעתו של זדורוב ניצבת על שלושה נדבכים עצמאיים: התוודותו בפני המדובב, הודאתו בפני חוקריו, והשחזור שביצע. על שלושה נדבכים אלה נערמות ראיות נוספות. "התוודותו של זדורוב בפני המדובב היא התוודות אותנטית שיש ליתן לה משקל רב", אומר עמית. "במהלך התוודותו חשף זדורוב פרטים אותנטיים מהרצח".

על הודאתו של זדורוב אומר עמית, כי אין כל עילה לפסול אותה. "ההודאה כללה פרטים מוכמנים שיכולים היו להיות ידועים רק לרוצח, כמו חוסר האפשרות לנעול את תא השירותים מבחוץ ואופן עמידת המנוחה בעת שיסוף גרונה", הוא מציין. גם השחזור שביצע זדורוב "כלל אלמנטים המעידים על האותנטיות שלו".

עוד ציין עמית את רכיבי אישיותו של זדורוב, שהעיד על עצמו שהוא עלול לאבד שליטה, את שקריו לגבי מקום הימצאו בזמן הרצח ואת מעשיו לאחר הרצח שהעידו על נסיונו להסתיר את הראיות הקושרות אותו למעשה.

זילברטל הצטרף לעמית בציינו במיוחד את ההודאה-ההתוודות של זדורוב בפני המדובב, באומרו שניתן לומר במידה גבוהה של ביטחון שניתן לבסס עליה הרשעה. "אין בפנינו נתון שבהיוותרו בלתי מוסבר מחייב זיכוי, ועל כן לא נותר בליבי ספק שהרוצח הוא זדורוב", אומר זילברטל.


דעת המיעוט: פסע מהרשעה


גם דנציגר דחה את טענות ההגנה נגד האופן בו הוצאה מזדורוב הודאתו, וגם הוא ציין שזדורוב הזכיר בה שורה של פרטים מוכמנים. לצד זאת אומר דנציגר, כי ישנן מספר ראיות העומדות בניגוד להודאה ולכן מפחיתות ממשקלה, ובהן סוג הסכין בו נרצחה ראדה (העליון מקבל פה אחד את חוות דעתה של ד"ר מאיה פורמן-רזניק ודוחה את ביקורתו של בית המשפט המחוזי עליה), טביעות הנעליים שנמצאו בזירה ועוד.

דנציגר הגיע למסקנה, כי משקלן של ההודאות הוא בינוני ולכן יש צורך בתוספת ראייתית "מסבכת" ואין להסתפק בתוספת "מאמתת". דנציגר אומנם סבור שקיימת תשתית ראייתית המאפשרת לדחות את הערעור, אך לאחר התלבטות הציע כאמור לזכותו מחמת הספק, בשל קיומו של "רצף ראייתי החותר תחת גרסת המשיבה ומכרסם באשמתו של זדורוב". לדעת דנציגר, "מדובר במקרה גבולי, המצוי כ'פסע' מהרשעה. האפשרות שזדורוב הורשע על לא עוול בכפו אינה גבוהה ומחייבת התרחשות של סדרת צירופי מקרים נדירה".

לאחר שציין דנציגר את דעתו שלו, פרצו כמה עשרות מהנוכחים באולם בקריאות שמחה - משום שלא הבינו שזאת דעת מיעוט. לאחר שהושמעה ההכרעה, התפרץ קצין המשטרה בדימוס אלכס פלג, שפעל מטעמו של זדורוב, וטען שהראיות בתיק בוימו ושבפני פרקליט המדינה הוצגו ראיות לכך.


שתי הרשעות במחוזי


זדורוב, פועל בניין שעבד בבית הספר "נופי גולן" בו נרצחה ראדה, הודה ברצח ושחזר אותו, אך לאחר מכן חזר בו מהודאתו וטען שהיא הוצאה ממנו באמצעים פסולים. בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע אותו וגזר עליו מאסר עולם. משפחתה של ראדה טענה, כי החקירה לא נוהלה כיאות וכי קיים ספק באשמתו של זדורוב.

בית המשפט העליון החליט, במהלך נדיר, להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לשמיעת עדויות של מומחים מטעם ההגנה בנוגע לטביעות הנעליים שנמצאו בזירה ובנוגע לסכין בו בוצע הרצח. המחוזי דחה בפברואר 2014 חוות דעת אלו והותיר את ההרשעה על-כנה.

משפט זדורוב עורר שורה של מחלוקות משפטיות וציבוריות סוערות, בין המאמינים באשמתו לבין המאמינים בחפותו. הסיקור התקשורתי שלו היה יוצא דופן בהיקפו ובעוצמתו, והוא ספג ביקורת קשה מבית המשפט המחוזי. השופטים אמרו, כי בפרשה זו חצתה התקשורת את כל הקווים האדומים והיו שעשו בה שימוש מניפוליטיבי.

את זדורוב ייצגו עוה"ד אלקנה לייסט, אביגדור פלדמן, ימימה אברמוביץ' וענת שמעוני, ואת המדינה - עוה"ד תמר בורנשטיין, איתמר גלבפיש, נעימה חנאווי ושילה ענבר.