בית המשפט העליון דחה (יום ב', 18.1.16) את שתי העתירות נגד מינויו של אביחי מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה. הנימוקים לפסק הדין יינתנו במועד אחר.

העתירות הוגשו בידי אומ"ץ והתנועה לאיכות השלטון ונדונו בפני הרכב מורחב של השופטים סלים ג'ובראן, יצחק עמית, יורם דנציגר, צבי זילברטל ונעם סולברג. ההחלטה ניתנה יום אחד לאחר הדיון, בשל לוח הזמנים הצפוף: מנדלבליט ייכנס לתפקידו ב-1.2.16, בעוד שבועיים.

אומ"ץ העלתה שלל טענות נגד המינוי, ובמרכזן: חלקו של מנדלבליט בפרשת הרפז. היא טענה, כי העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, נמנע מלסגור את התיק נגד מנדלבליט בנימוק של העדר אשמה, מלמדת שהסגירה הייתה מחוסר ראיות ולכן אין הוא ראוי לתפקיד היועץ המשפטי.

המדינה ומנדלבליט השיבו, כי ועדת האיתור בראשותו של הנשיא אשר גרוניס ציינה שלא היו לה כלים להכריע במחלוקת העובדתית בין וינשטיין למנדלבליט, והעובדה שהמשיכה לבחון את מועמדותו ואישרה אותה ברוב של ארבעה מבין חבריה - מלמדת שהיא הגיעה למסקנה שפרשת הרפז אינה מהווה מכשול. שאלותיהם של השופטים בדיון בעתירות התמקדו בעיקר בפרשת הרפז והשלכותיה.

התנועה לאיכות השלטון טענה ששרת המשפטים, איילת שקד, זיהמה את הליך הבחירה כאשר נפגשה בצורה פרטית וחשאית עם ארבעה מבין חברי הוועדה. על כך השיבה המדינה, כי ייתכן שהיה פגם בכך ששקד לא נפגשה - כפי שהיא מוסמכת לעשות - עם מליאת הוועדה, אך אין בכך כדי לפסול את עבודת הוועדה ואת המלצתה על מנדלבליט.

עוד טענה התנועה - וכך טענה גם אומ"ץ - כי הוועדה הייתה חייבת להציג לממשלה שלושה מועמדים, כפי שביקשה ממנה שקד במקור. המדינה השיבה, כי לאחר שגרוניס דיווח שרק מנדלבליט קיבל את ארבעת הקולות הדרושים, החליטה שקד - במסגרת סמכותה - להסתפק במועמד אחד.

טענה נוספת של אומ"ץ הייתה, שמנדלבליט חייב בצינון במעבר בין תפקיד מזכיר הממשלה לבין תפקיד היועץ המשפטי. המדינה ומנדלבליט טענו, כי הוא ממלא את תפקידו הנוכחי כאיש מקצוע ולא כדמות פוליטית, ובכל מקרה - ייחתם עימו הסכם למניעת ניגוד עניינים.

את אומ"ץ ייצגו עוה"ד יובל יועז ואילנית שימרון, את התנועה לאיכות השלטון ייצגו עוה"ד אליעד שרגא ותומר נאור, את המדינה ייצגו עוה"ד אסנת מנדל, דנה בריסקמן ויונתן ברמן, את מנדלבליט ייצג עו"ד יונתן ברמן, ואת לשכת עוה"ד - עוה"ד צפריר נגבי ואריק קופמן.