הרב פינטו יאושפז בביה"ח בכלא רמלה

שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, דחה (יום ב', 8.2.16) את בקשתו של הרב יאשיהו פינטו לדיון נוסף בעונש המאסר בן השנה שנגזר עליו לאחר שהודה במתן שוחד לתת-ניצב אפרים ברכה ז"ל.

כפי שנחשף ב-News1: ניצב בדימוס מנשה ארביב זומן לשימוע לפני שיוחלט האם להאשימו בעבירות מרמה והפרת אמונים ואי-מילוי חובה רשמית. המחלקה לחקירות שוטרים הודיעה על-כך לסניגוריו של ארביב (יום ה', 28.1.16), באישורו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שקיבל את המלצת פרקליט המדינה, שי ניצן. השימוע יתקיים, אם ארביב ירצה בו, בפני ראש מח"ש, אורי כרמל.

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, החליט להעמיד לדין את מנשה ארביב, ניצב (בדימ.) שכיהן כראש להב 433, בעבירות של קבלת טובות הנאה מהרב יאושיהו פינטו ואנשיו. העמדתו של ארביב לדין כפופה לשימוע שיוצע לו.

איך אפשר שלא לומר את האמת על כך שהרכיב העונשי הקשה בתיק האדמו"ר הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א, היווה מסה קריטית בשיקוליה המתוחכמים של מערכת האכיפה בתהליך קבלת ההחלטות. ככל שפוקחים את העיניים ועוברים על חומר הראיות, ולו רק על המעט ששחררה הפרקליטות, מתקבל רושם חד-משמעי, שלבסוף ה"ראיה" היחידה והחידה שבתיק היא העונש בלבד.

כן, הייתה שם אפליה שעברה בבית המשפט העליון. יהיו שיקראו לה "אפליה בין דם לדם", אחרים יטענו שזו הייתה "אפליה עדתית" אבל אני חושב שזו הייתה פשוט אפליה מתקנת. זה היה צורם וכואב מדי לשמוע כי בבית המשפט העליון התחשבו כל כך במחלתו של מר אורי לופוליאנסקי (שבאמת יהיה בריא עד מאה ועשרים...) עד שמשש שנות מאסר "הומתק" עונשו לחצי שנה של עבודות שרות, ועוד במשרדי העמותה שלו, ששם לכאורה התרחשו מעשיו הפליליים(!), בעוד שעם חולה קשה ממנו - כהרב יאשיהו פינטו, הסתבר לנו שבית המשפט העליון לא ידע רחמים ושלחו לשנת מאסר. לא רבים היו אלה שהעזו להרים את קולם ברמה. אולי שוב פחדו שה"שד העדתי" יצא מהבקבוק, אחרים דווקא חשבו שלומר שזו אפליה עדתית זה כבר נדוש ולא פופולרי, והיו גם לא מעטים שפשוט לא רצו להסתבך עם בית המשפט העליון, שהוא בעצם הממשל הבלתי מעורער של המדינה.