משה חיים אורבך חיבר מסמך שהוא למעשה הוראות פעולה לעבירות "תג מחיר" - קובע (18.2.16) שופט בית משפט השלום בראשון לציון, מנחם מזרחי. הוא הרשיע את אורבך בעבירות של המרדה, החזקת פרסום המסית לאלימות או לטרור והחזקת פרסום גזעני.

המשטרה תפסה במאי שעבר מסמך שכותרתו "מלכות הזדון", ואשר כולל שורה של הוראות מעשיות לביצוע פעולות "תג מחיר" ולהתנהגות בעת חקירות בגינן. "המסמך מכיל מרשם ברור, הנחייה אופרטיבית, מפורטת, צעד אחר צעד, דק פורתא, כיצד יש לבצע מעשים אלימים הפוגעים ברכושם של אנשים המשתייכים לאוכלוסייה הערבית והנוצרית בישראל", אומר מזרחי.

המסמך פותח בדברים כלליים על "המלכות בארץ הקודש שבימינו", ולפיו המלכות "הקימה את המפלג לפשיעה לאומנית... הם בעצם עושים את כל המאמצים לתפוס כל תג מחיר... כל כריתת עצים כל פינצ'ור, כל דבר שאפשר לעצור עליו יהודים". הוא גם כולל הוראות להקמת תאים מחתרתיים: "לאחר שהורכב התא אפשר להתחיל בפעילות, רצוי להתחיל בדברים קטנים ולאט-לאט לעלות רף לרמות שלא חייבים ואפשר להישאר תמיד על אש נמוכה. חשוב מאוד! שלאיש לא היה מושג על הקשר הזה!".

אורבך נתן הנחיות מעשיות כיצד לכרות עצים, להצית כלי רכב ולהכין בקבוקי תבערה. בנוסף לכך, קרא אורבך להרוס מסגדים ומנזרים, תוך מתן הנחיות פעולה מפורטות; "להוציא כמה שיותר פצועים ברמה חמורה... ולכסח את הצורה, רצוי לתת מכות לאזור הראש כדי לגרום לאיבוד הכרה והמשך עבודה קלה"; הנחה את קוראיו לוודא שמדובר במכונית ערבית לפני שהם מיידים עליה אבנים; עוד ציין, כי "לפעמים נמאס לפגוע ברכוש וכו' רוצים לתת מכה שתבאר לארורים שאם היינו יכולים אז היינו אז פשוט רוצים להצית את הבית עצמו על יושביו".

בעמוד האחרון נכתב: "דבר ראשון צריך לדעת שחייבים להיות רעול פנים. דבר שני חשוב להביא אלות ברזל באורך 60 ס"מ בערך שנוחות לאחיזה ולפעמים כפפות בשביל שלא יישאר די.אן.אי וטביעות אצבע. מגיעים בין 2 חבר'ה ומעלה מצוידים בכל הנ"ל כשכבר מוכנה תוכנית פעולה מראש ויש אחד שהוא המפקד על האירוע... תוכנית נסיגה ומקום מסתור... המטרה זה להוציא כמה שיותר פצועים ברמה חמורה יחסית צריך להיזהר לא להרוג כי זה כבר יותר מסובך".

מזרחי ממשיך ומגדיר את המסמך: "זהו מסמך חריף וקיצוני, שכל כולו הסתה סדורה לפעילות עבריינית, והנחייה ברורה לנקיטה באלימות כלפי רכוש ונפש, של האוכלוסייה הערבית במדינה".

המסמך נתפס בהתקן נייד (דיסק און קי) במכונית יונדאי שהייתה בשימושו של אורבך. מזרחי מציין, כי הגם שאורבך אינו בעליה הרשום של המכונית, הוא נהג בה מנהג בעלים, השתמש בה, היה לו עניין בחפצים שבתוכה והוא מסר לבלשים פרטים רבים עליה.

בנוגע לחיבור המסמך בידי אורבך, קיבל מזרחי את עדותו של חוקר המחשב תומר מלול, ולפיה כל הסימנים הטכניים מעידים שאורבך הוא המחבר. בין היתר, הוא היחיד המופיע כ-author באפיוני המסמך והוא היחיד המופיע כמי שביצע בו שינויים. מזרחי דחה את גרסתו של אורבך, לפיה מחשבו היה בדירת רווקים וכל מאן דהוא יכול היה להשתמש בו, באומרו שאין כל הסתברות הגיונית שכך היה, ושאותו אלמוני גם יטמין את ההתקן ברכב בו משתמש דווקא אורבך. את המדינה ייצג עו"ד דניאל ופסטנק, ואת אורבך - עו"ד יצחק בם.