31% מקרב המורים בתיכונים באזור תל אביב והמרכז, טוענים שהם "שחוקים, מעונינים לפרוש, נמאס להם מהמסגרת". כך עולה מסקר שנערך בבית הספר לחינוך של שלוחת אוניברסיטת דרבי בישראל.
הסקר הקיף 158 מורות ומורים והוא כלל שאלונים, שיחות, מפגשים ואיסוף נתונים במקומות מפגש והשתלמויות. ד"ר חנה בר-ישי מבית הספר לחינוך של דרבי מציינת, כי מהעבודות שנעשו בנושא "שחיקת המורים" עולה, שמורים צעירים נכנסים ונפלטים מהמערכת במהירות רבה, תוך כדי חיפוש הסבה מקצועית ואילו חלק מהמורים הוותיקים פורשים מרצון.
המורים הנותרים ברובם משמיעים קולות רמים של מצוקה ומירמור, מתוכם נשמעים יותר ויותר מושגים של עייפות, שעמום, חששות מאלימות מצד תלמידים והורים, חוסר משמעת ואי-עידוד מצד מערכת החינוך כלפי המורים הותיקים.
דווקא מורה עם מידה של חדשנות לא מתאקלם היטב במקרים רבים במערכת ונפלט ממנה, בעוד שמורה סתגלן, המקבל את הנורמות, נחשב במערכת למורה טוב הזוכה להערכה. 38% מהמורים שהשתתפו בסקר ציינו, כי "העזה וחדשנות יתר אינם תכונה נדרשת לצורך הערכת יכולתו של המורה כיום במערכת".
57% מהמורים התלוננו על אי-תגמול נאות בעבודתם. בעיית השכר, כולל בעיית הדימוי הנמוך של מורים רבים בנושא זה, צצה ועלתה גם בשיחות ובמפגשים שהתקיימו במסגרת הסקר.
מסקירת הספרות המקצועית בתחום ההוראה, בארץ ובמדינות המערב, עולה ששחיקת המורים מהווה נושא מחקרי מרכזי, שכן לבעיית השחיקה יש השלכות חמורות ומרחיקות לכת על איכות החינוך. בדרבי טוענים, שהשחיקה היא הגורם המרכזי להיעדרויות ואיחורים של מורים מהלימודים, תופעה שהתחדדה באחרונה ביתר שאת. ניהול אפקטיבי של הלחץ עלה, לדוגמא, על סדר היום של משרד החינוך באנגליה שקיבל על עצמו, בשיתוף גורמים נוספים בשלטון, לטפל באחריות על בריאותם הנפשית וביטחונם של המורים דבר שלא עלה כלל לדיון בארץ.
השחיקה והלחץ אצל המורים באנגליה הוגדר כבר לפני עשור, "כבעיית בריאות מספר אחת בין המורים, דבר שגורם לפרישה מוקדמת". אנשי דרבי מציינים, שבעשור האחרון הבעיה רק החמירה.
מהסקר עולים מספר נתונים מעניינים נוספים. תחושת השחיקה מתעצמת בעיקר בגילאי 45-50, מורים מתלוננים יותר על שחיקה ממורות, ככל שהמורה מלמד יותר תלמידים שחיקתו מתעצמת ובישראל כידוע מרבית הכיתות עמוסות בתלמידים.
מורים מחנכים ורכזות שכבה מרגישים שחוקים יותר. נתונים מעוררי עניין נוספים שעלו בסקר הם, התנהגות אלימה מילולית ולעיתים לא תכופות גם פיזית מצד תלמידים, תנאי עבודה ירודים, חששות מאי אפשרויות לקידום והתפתחות בקריירה, לחץ מצד ההורים, חשש לפיטורין במסגרת התוכניות הכלכליות השונות, טיוח אירועים חריגים רבים בתיכון הקשורים בעיקר לסמים ואלכוהול.
25% מהמורים בסקר ציינו, כי התערבות הורים בחינוך, תוך התיימרות לא מוצדקת להבין בחינוך, יצרה תחושת לחץ ופגישה מקצועית. 48% מהמורים ציינו, כי מעמדם הכלכלי של המורים בחברה נמוך. 45% אמרו שיהיו מוכנים לעמוד במאמץ של לימוד מול כיתות עמוסות, בתנאי שתנאי שכרם והתגמול הכללי שלהם ישופר. 59% אינם צופים שיפור במעמדם החברתי והכלכלי.
בסקר, מציינת ד"ר חנה בר-ישי מספר משפטים, שלוקטו משיחות עם מורות בתיכון בתל אביב: "לו יכולתי לצאת החוצה בידיעה שממתינה לי עבודה מעניינת, אפילו בשכר זהה, הייתי עוזבת"; "אני מרגישה תשושה, העומס בבית הספר עצום, אין לי מוטיבציה להשקיע בגלל חוסר ההערכה מצד המערכת"; "מצב החינוך הולך ומידרדר, מורים לא יחזיקו מעמד וכל מי שיוכל להשיג תנאים סבירים יקום ויפרוש"; "העבודה נעשית משעממת והמעמסה הנפשית הופכת לנטל".
אנשי דרבי, ד"ר בר-ישי, ד"ר יוסף משולם וד"ר יעקב בן-עמי, מציינים שכדי להקטין את היקף תופעת השחיקה על מערכת החינוך, חובה למצוא משאבים לטיפול בנושא. יש להציב את בעיית החינוך בסדר העדיפות הלאומי במקום ראוי, צריך לבדוק כיצד מזהים לחץ ושחיקה אצל מורים כפרט ולנסות למנוע את הבעיה. 54% מהמורים בסקר טענו, "שאינם מאמינים" לתוכניות משרד החינוך לשידוד מערכת החינוך.
