הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי דנה (יום ד', 24.3.16) בתופעת העגונות. היו"ר חברת הכנסת תומא-סלימאן אמרה "אף פעם לא אבין את התופעה במובן של לקבל ולסלוח על כך שיש נשים שחיות במצב כזה, כלואות ביכולת לבחור את צורת חייהן. הייתי רוצה שבמדינה יתקיימו נישואים אזרחיים אבל עד אז על בתי הדין לקבל החלטה עקרונית שלא נותנים יד לסבל הזה ויפעלו לשחרר את הנשים. כל עוד יש אישה אחת שסובלת זה יותר מדי".

"יום תענית אסתר נבחר להיות יום העגונה הבינלאומי כבעיה כלל עולמית יהודית והפתרונות שנמצא כאן יקרינו על הגולה. כך אמרה מי שיזמה את הדיון, חברת הכנסת לביא, והוסיפה כי "הפחד והשיתוק תקף את בתי הדין מקום המדינה. בקואליציה הזו בתי הדין עברו ממשרד המשפטים למשרד הדתות והנשים משלמות את המחיר. נסיבות פוליטיות הן שדחו מינויי דיינים עד כה ויש לשים לזה סוף".

דורש כסף

חברת הכנסת רחל עזריה (כולנו): "בגיל 27 ניהלתי את 'מבוי סתום' למסורבות גט והפער בין היהדות עליה גדלתי לבין בית הדין הרבני בלתי נתפס. מקום שבו אישה שבתה נאנסה על-ידי אביה ולא מצליחה לקבל חיוב גט, או מקרה בו הבעל דורש כסף כדי לתת גט ואז היא הופכת לסרבנית כשלא מוכנה לוותר על דירה, מזונות ועל הילדים. איש לא רוצה לפתור את סרבנות הגט כי זה יושב על כסף, כוח שליטה ודת".

חברת הכנסת רויטל סויד (המחנה הציוני) פנתה למנהל בתי הדין הרבניים: "לבתי המשפט יש כוח. אתה יכול לקבל החלטה שלא תהיינה יותר נשים עגונות ולהתמודד עם זה כתפיסת עולם. צריכה לצאת מפה החלטה - כלא, ביוש חברתי וכל דרך שתמצאו להפסיק את ההתעמרות"

"אנו מרחיקים אנשים מהדת", אמר ח"כ אלעזר שטרן (יש עתיד) והוסיף כי "המספרים המדידים המגדירים נשים עגונות עושים שקר עם המציאות האמתית. יש לספור החל משנה של עגינות. התוצאה היא שאנשים טסים לקפריסין".