שופטת בית משפט השלום בחיפה, רויטל באום, מציבה סימן שאלה סביב התנהלותו המקצועית והציבורית של עו"ד זכי כמאל, לשעבר המשנה לראש לשכת עורכי הדין ונשיא המכללה הערבית לחינוך בחיפה.

באום דחתה (28.3.16) תביעת לשון הרע שהגיש כמאל נגד השבועון כל אל-ערב ומנכ"לו, פאיז אשתיוי. התביעה הוגשה בעקבות ידיעה שפרסם השבועון בדצמבר 2012 בנוגע לפסק בוררות שניתן בעניינו של כמאל, ובאום קבעה שהיא הייתה דיווח נכון על פסק הבורר, השופט בדימוס מנחם נאמן.

נאמן קבע בין היתר, כי המועצה המקומית אעבלין שילמה לכמאל 800,000 שקל כ"הסכם פשרה" בעקבות שתי תביעות שהגיש נגדה לתשלום שכר טירחה. אולם סכום זה היה גבוה ב-172,000 שקל (27%) מהסכומים שתבע כמאל עצמו. שאלתו של השבועון כיצד אירע הדבר, במיוחד כאשר ידוע שבדרך כלל בהסכמי פשרה מקבל התובע פחות מאשר תבע, היא לגיטימית - ודאי כאשר מדובר בכספי ציבור, פסקה באום.

פיסקה נוספת בפסק הבוררות עסקה בעדותו של ראש המועצה דאז, מארק אסיא, אשר זומן לעדות בידי כמאל. נאמן ציין, כי אסיא חתם על תצהירו דקות ספורות לפני עדותו בפניו ובעדותו אמר שאינו זוכר פרט עליו הצהיר. "הדבר נובע, כנראה, מכך שהעד לא היה ער לכתוב בתצהיר שהוכן על-ידי התובע [כמאל] ונמסר לו לחתימה כאמור רגעים ספורים לפני הגשת התצהיר כעדות ראשית", כתב נאמן.

כל אל-ערב כתב, כי אסיא לא העיד כפי שכמאל ציפה ממנו, ועל כך אומרת באום: אמירה זו "יכולה להצביע, במקרה הפחות גרוע, על חוסר מקצועיות מצידו של התובע כעורך דין, שלא הכין את עדיו לדיון מבעוד מועד, ובמקרה היותר גרוע - על ניסיון להעיד עד עדות שאינה מדויקת או שאינה אמת כלל". כאמור, באום דחתה את תביעתו של כמאל גם בנושא זה.

באום לא זיכתה את כל אל-ערב בהוצאות, משום שמצאה שהיה פגם בהתנהלותו של השבועון שפנה לקבל את תגובתו של כמאל רק 48 שעות לפני הפרסום - שנעשה חודש לאחר מתן פסק הבורר. כמאל לא הגיב בסד זמנים זה, והשבועון טען שלא נענה לפניותיו.